פוסט אורח: על סקס והעיר הגדולה

את סקס והעיר הגדולה ראיתי בפעם הראשונה כשהייתי בת 23. בפעם הראשונה שהיא שודרה בארץ (בימים שבהם חיכינו שהערוצים השונים יקנו סדרות אמריקאיות) הייתי בתיכון והתנגדתי נחרצות לצפות בה כי חשבתי שאין לי צורך לראות חבורה של נשים בנות שלושים ומשהו מדברות על חיי המין שלהן. כמו כן, אני חושבת, חששתי להיתקל בסצנות מין שמראים בהן יותר מדי (בכל זאת, HBO) ובהיותי ילדה טובה ותמימה העפתי את הסדרה אל אחורי מוחי ולא חשבתי עליה כלל.

ואז, לפני כמה שנים, חברותי ואני השתחררנו מצה"ל והתחלנו לבלות הרבה יותר יחד, יצאנו לעיר, ישבנו בבתי קפה ורוב הזמן פשוט לא עשינו שום דבר. החברות, שלפתע התקרבנו הרבה יותר בזכות השהות המרובה שלנו יחד, דיברו המון על קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה. נראה היה כי כל אחת מזדהה עם אחת הבנות. זה גרם לי לתהות (שימו לב, קריצה לקארי), האם כל הבנות יכולות להזדהות עם אחת הדמויות בסדרה? האם יש בה יותר משיח בנות רדוד? יצאתי לבדוק.

אם כן, כפי שאני מניחה שכולם יודעים, מדובר בסדרה העוסקת בארבע נשים מצליחות בניו יורק, עשירות יותר או פחות ואבוי, הן כולן רווקות. קארי, הגיבורה, כותבת טור שנקרא 'סקס והעיר' לעיתון ניו יורקי, בעלת התמכרות קשה לנעלי מעצבים יקרות. קשה לי להאמין שמישהי מהצופות יכולה באמת ובתמים להזדהות עם דמותה, היא יותר מדי זוהרת, מגניבה, מתלבשת יפה, מקבלת מה שהיא רוצה. הבעיה היחידה שלה היא מחסור בכסף כביכול אבל נראה שזה לא באמת מפריע לה –  הדירה שלה גדולה פי שלוש מדירה ממוצעת של צעירות תל אביביות, ואני מניחה שגם מאלו של הצעירות בניו יורק (ע"ע הדירה של האנה ומארני ב"בנות").

שאר הדמויות עם זאת הרבה פחות מושלמות ועל כן הרבה יותר קל לנשים למצוא נקודות דמיון. ובכל זאת, מדובר בנשים שנכנסות לתוך סטריאוטיפ. כדי להזדהות באמת עם נשות סקס והעיר הגדולה יש להרכיב דמות הכוללת תכונות מסוימות מכל אחת מהבנות. מירנדה, הפייבוריטית שלי, היא עורכת דין נאה, רצינית ורציונלית, שארלוט היא סוג של מנהלת גלריה בעלת פנטזיות על בעל עשיר ומלא ילדים וסמנת'ה, אישה בת 40 פלוס שנראית מדהים, יחצ"נית מצליחה, שוכבת עם כל מה שבא לה ומתי שבא לה.החברות נפגשות כל פרק ודנות בבחורים שאיתן הם יוצאות באותו זמן ובחוקי משחק הדייטינג בניו יורק, שהוא רלוונטי לכל עיר אני מניחה.

כאשר ראיתי את הסדרה ואני, כאמור, בת 23, הרגשתי שהיא לא מאוד מחדשת לי הרבה. ה"חוקים" שהן מגדירות ידועים ומוכרים לי – לא שוכבים עם בחור בדייט הראשון, לא עושים דברים הרפתקניים שלא בא לך לעשות, משתדלים שלא לשכב עם ברמנים, למרות שזה עשוי להיגמר בילד וחתונה. אבל נדהמתי לגלות שלא רק אני וחברותי מדברות בפתיחות על עניינים שבינו לבינה אלא גם נשים בטלוויזיה. התקשרתי לחברה שהסבירה לי שאנחנו מדברות ככה כי התחנכו על הטלוויזיה מסוג זה. לפני מספר שבועות החל שידור מחדש של הסדרה ודיברתי עליה עם אמא שלי. היא שאלה אותי (ולא ידעתי אחרי זה איפה להתחבא מרוב בושה) אם גם אני וחברות שלי מדברות ככה. לא עניתי לה אבל בתוך תוכי חשבתי, איזה עצוב שהיא וחברותיה מעולם לא דיברו כך בעצמן. בערך חצי מהכיף בבחורים זה לדבר על זה אחר כך עם החברות.   

שתי מהפכות יצרה הסדרה - המהפכה הגדולה היא לא שינוי היחסים בין נשים וגברים אלא דווקא היחסים בין נשים. אחרי סקס והעיר הגדולה נערות ונשים ברחבי הגלובוס מבינות שבלי חברות אי אפשר לשרוד את המציאות של אישה בת זמננו. בנוסף, המהפכה הפמיניסטית יצרה שינוי קונספציה לגבי נשים אך אחת ממטרותיה היא גם הרחבה של חופש הבחירה של נשים. הרבה ביקורות נשמעו על העובדה שבסוף הסדרה ארבע החברות מצאו עצמן מחזיקות בבעל חתיך (טוב, חוץ משארלוט שבעלה מפצה בהמון אופי על מראה בינוני) אבל לדעתי זו אחת מנקודות החוזק של הסדרה. לי אין ספק ש-99 אחוז מהנשים רוצות להתחתן ולעשות ילדים בסופו של דבר. אבל זה העניין, מלבד שוויון זכויות כלכלי, אקדמי, מעמדי ומשפטי – נושאים שעדיין לא נפתרו ויש להילחם עליהם כל הזמן – הסדרה שינתה את הדרך שבה נתפסות נשים שבוחרות להתחתן בגיל מאוחר. נשים יכולות לבחור מתי להתחתן, עם מי, איפה, כמה ילדים הן רוצות וכולי. הדבר המשמעותי שהשתנה עבור נשות העולם המערבי הוא יכולת הבחירה, שהיא משמעותית כל כך בשבילנו.