מה מעצבן אותי?

התשובה המדוייקת היא "הכל". אבל אני אנסה למקד:


אני גדלתי על טלוויזיה. מגיל אפס, טלוויזיה.פרפר נחמד, רחוב סומסום, פוני קטן, הצלצול הגואל, בברלי הילס - יו ניים איט. לא יהיה מוגזם להגיד שבגילאים הרכים של 0-18, תפיסת העולם שלי עוצבה במידה רבה ממה שאמרו, הראו, עשו בטלויזיה.

קיבלתי את מה שראיתי בטלוויזיה בתור מציאות, בגלל שהייתי ילדה קטנה, והטלוויזיה היה עולם של מבוגרים. אז האמנתי שכל בני העשרה חיים בברלי הילס, יש להם prom היסטרי ובעיות סמים לרוב. האמנתי באהבת אמת של לובסטרים כמו של רייצ'ל ורוס. אתם מבינים את הרעיון. (לקריאה נוספת).


מטבע הדברים, כשהתבגרתי הבנתי שהקשר בין החיים והטלוויזיה הוא קלוש. כמו שכשקוראים כתבה על אירוע שהייתם עדים לו, פתאום מגלים שזה לא דומה בכלל למציאות. אחד הדברים שהכי הפתיע אותי ככל שהתבגרתי, הוא הדרך בו נשים מוצגות בטלוויזיה. מצאתי את עצמי בלי נשים להזדהות איתן על המסך. היו (ועדיין יש) הרבה דמויות גבריות שאהבתי, שנאתי, או הזדהיתי איתן, אבל נשים לא היו. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני לא כל כך מחבבת נשים, אבל זה לא לגמרי נכון. ואז התחלתי לראות דפוסים בנוגע לאופן שבו נשים מוצגות בסדרות.


לדוגמא, הנשים תמיד יפות. גם הבחורה הכי לא מושכת (בעולם הסדרה) רק צריכה לפזר את השיער ולהסיר את המשקפיים, ותהיה יפיפיה. זה נכון גם לגבי גברים, שהרבה מהם יפים יותר מאשר בעולם, אבל נתקלים בגברים לא יפים בטלוויזיה, גם בדמויות ראשיות, ונשים כמעט שלא (שלא לדבר על עניין הגיל).
הדבר הזה בולט במיוחד בסיטקומי משפחה: מלך השכונה, אריזה משפחתית (family matters), הנסיך המדליק מבל אייר, הפלינסטונס, honeymooners. בכולם בעל שמן אך אהוב (טוב, חוץ מב-honeymooners), עם אישה יפיפיה. בטח תתנו לי כדוגמא נגדית את "רוזאן", אבל ברוזאן שני בני הזוג היו שמנים, והיא היוצאת מן הכלל שמעידה עליו, וכך תמיד הוצגה - סדרה יוצאת דופן ופורצת גבולות בנוף הטלוויזיוני.
וזה בכלל בלי לדבר על המספר הגדול כל כך של משפחות, שבכלל לא היתה בהן אמא (אכתוב על זה בהמשך).

כלומר, אין הצדקה לקיום נשים שהן "רק" מצחיקות. וכל הקומיקאיות הגדולות של הטלוויזיה, הן במקרה יפות מאוד, כדי שיהיה מה לעשות בזמן שצוחקים. אז בזמן שג'ורג' קוסטנזה יכל להיות אדיוט שמן ומכוער, קריימר יכל להיות מחוסר עבודה הוזה, וג'רי סתם ממוצע, איליין היתה חייבת להיות יפיפיה, חכמה, מוכשרת ומחוזרת (גם אם בעלת ראש גדול מהממוצע) בשביל שתוכל להיות מצחיקה.


עוד דוגמא? בטלוויזיה אין כמעט נשים פגומות. משונה זה האמיתי החדש. כשהייתי בת 18 כתבתי את זה:

... בעולם הטלויזיוני שבו בחורות מוזרות הן פשוט נחשקות כל כך. פעם אחר פעם למדתי שככל שלבחורה יותר גינונים משונים היא נתפסת בידי בחורי התוכנית בתור (וסלחו לי על המילה:) חמודה. לכן אהבתי כל כך את לורליי (X2) מ"בנות גילמור" ואת גרייס מ"וויל וגרייס". וגם, אבוי לבושה, בקולנוע- אותו הדבר. מסתבר שככל שאת לובשת יותר שכבות (בקולנוע ללבוש גרבי ברך מפוספסות, מכנסיים לא לגמרי ארוכים, סנדלים, כובע צמר וסוודר ארוך נורא זה מושך, מוזר וסקסי. לי רק אומרים שיש לי חוש אפנה גרוע), ממלמלת יותר ועושה דברים מוזרים, את נחשקת יותר. בריג'ט ג'ונס, למשל היא גם שמנמונת (בגרסא הספרותית יותר מבזו הקולנועית, וגם שם לא ממש. אבל בגלל שהיא כזו כלה נצרף אותה למועדון השמנמנות ההולך ומתרחב [תרתי משמע. גיחי גיחי וכו']), גם פטפטנית, גם אלכוהוליסטית ומכורה לסיגריות, וגם זוכה בבחור גבוה, רחב, אדיש ומקסים, גם אם סובל מדפיקות רגשית חמורה. וכמובן שהיא רק מחליפה אותו בבחור שהוא עוד יותר גבוה, עוד יותר רחב, עוד יותר אדיש, והרבה יותר מקסים. וגם מר דרסי בכבודו ובעצמו! כנראה שחייבים להיות כוסיות בשביל שהמוזרות הזו תהיה מושכת..

כל הנשים האלו הן super women, שהפגם הכי בולט בהן הוא שהן מדברות הרבה, וגם אז מדובר בפניני חוכמה וקסם בלבד. מקבילה נשית לד"ר האוס או ארצ'י בנקר, קשה למצוא. ההרגשה היא כאילו כל כך מפחדים לפגוע באישה, שמציגים אותה בתור יצור חריג- תמיד יפה, תמיד חכם, תמיד מקסים. לא יכול להיות שכל הרופאות הן נחמדות, כל עורכות הדין הן רגישות וחדות. בטוח יש שם, בעולם, איזושהי אישה פגומה.


והאישה הזו היא אני. כלומר, כולנו, לא? איך אפשר להזדהות עם אישה שהיא מושלמת באופן שאני לעולם לא אצליח להיות, לא משנה כמה אנסה?

הדברים האלו מטרידים אותי, משום שגם היום, כנראה יותר מכשאני הייתי ילדה, לומדים על העולם מן הטלוויזיה. זה מטריד אותי מכיוון שלמרות שאני לא חושבת שכל סדרה צריכה לשקף את המציאות, ובהחלט יש מקום להצגת העולם בתור מקום בו כל הרופאים יפים להחריד, אבל לא יתכן שאף סדרה לא תשקף אף היבט של המציאות, כשזה נוגע לנשים. וזה מטריד אותי כמו שרופאים מתעצבנים כשהם צופים ב"האוס" (או פרומתיאוס), אלא שאצלי זה כל הזמן.


אבל לא הכל רע, ולא הכל מעצבן אותי. יש גם דוגמאות טובות, יהיו פה גם כאלו, אבל הן די נדירות, וזה מבאס.


ובנימה אופטימית זו: ברוכים הבאים!