יום שבת, 2 במרץ 2013

דוקטור הו #1

אני ממספרת את הפוסט הזה כפוסט הראשון על דוקטור הו, כי בטח יהיו עוד.

כשהתחלתי לצפות בדוקטור הו, ובטח גם לפני, חשבתי שזו סידרה מעט מיזוגנית, כי דוקטור הו הוא הגיבור, והוא תמיד גבר, למרות רגנרציה תכופה שהוא עובר (שמשנה הכל לגביו, חוץ מאת המגדר שלו. חשוב לציין שהוא כן יכול תיאורטית להפוך לאישה, אבל הוא בעצמו הציג את האופציה הזו כגרועה למדי, אז הביקורת הזו שלי עומדת בעינה), שתמיד חובר לנשים. למה הוא לא יכול להיות אישה, תהיתי לעצמי. ולמה הוא גבר שמסתובב תמיד עם נשים צעירות ופגיעות ורותם אותן למטרותיו?

ובכן, זה פשוט היה כי אז לא הבנתי את דוקטור הו.

בדיעבד, אני חושבת שהנשים הצעירות האלו הן הדמויות המרכזיות האמיתיות של דוקטור הו. חשבתי, לפני כמה ימים, על כמה שזו סידרת בנות במהותה. כלומר, מטיילים בזמן, ונוסעים לחלל, ויש יריות וחיזרים ודילמות, אבל בסיכומו של דבר, אני מרגישה שהסדרה בעיקר מתעסקת בהתבגרות ובנשיות. כן, גם הדוקטור מתבגר ומשתנה, אך בתור גבר בן 900, הוא כבר דמות די אפויה. הוא משתנה ומגלה את עצמו בין התחדשויות, אבל אני מרגישה שזה מקביל יותר להתפתחות המלוות שלו מאשר התפתחות אותנטית שלו כאדם (התפתחות כזו שלו ניתן לראות ב"Human Nature", שבו הדוקטור נשלל מהדוקטוריות שלו, אז אולי הסדרה בעצם מדברת על הטבע האנושי, והדוקטור פשוט אינו כזה?).



בשבילי, ואולי פה כבר נקודת המבט שלי באמת השתלטה על האופן שבו אני תופסת אובייקטיבית טלוויזיה, אבל כל אחת מהמלוות הנשיות של הדוקטור פוגשות אותו בנקודת שפל מסוימת של חייהן (זה גם הגיוני. לא נצפה שאישה שהחיים שלה דבש תקום ותתלווה לגבר זר שמציע לה לראות את היקום), והזמן במחיצתו של הדוקטור עוזר להן לעבור תהליך ולהפוך לנשים אחרות. הוא נשאר די קבוע, הן אלו שנעות. זה בולט במיוחד בקומפניון הלפני אחרונה - איימי פונד, שהדוקטור היה חבר דמיוני שחיכתה לו כל חייה, ואפשר לטעון שגם אחרי שהגיע, היה חבר דמיוני שליווה אותה ברקע, סייע לה במערכות יחסים, במעבר לאמהות, במציאת עצמה (אצלה זה בולט במיוחד, כי הזכרונות שלה נשדדו ממנה על ידי הסדק, וזה במובן הליטרלי ביותר - הדברים אותם זכרה נעלמו רטרואקטיבית. הזהות שלה היתה מבוססת על היעדר, והדוקטור יצק לשם תוכן* והחזיר - יצר - לה את חייה).

אני כותבת את זה גם כי זה הבלוג שלי וזכותי לכתוב פה תובנות שאני מגיעה אליהן, אבל גם בגלל שזו סדרה שלכאורה עוברת על כל החוקים של ייצוג נשים. הנשים של הדוקטור מתאהבות בו לעתים קרובות (גם לאיימי פונד היה שלב הדלקות על הדוקטור), הן לרוב לבד עם הדוקטור, והוא החכם והמנוסה והן הצעירות המבולבלות. אבל כל זה רק למראית עין.

זה מתחבר אלי גם לדמויות בסרטים קלאסיים של דיסני. הדמויות בסרטים האלו הן תמיד נשים - בל, אריאל, סינדרלה, מולאן, יסמין - והן תמיד חסרות מנוחה בחייהן, רוצות יותר מהם. בסיום הסרט הן בדרך כלל מוצאות את ה"יותר" הזה כשהן מוצאות אהבה, אבל זה שיקוף טוב של חיי נשים שבמשך כל כך הרבה שנים נאבקו כדי שהאפשרויות יהיו פתוחות עבורן, ומשנפתחו מגלות שגם זה לא מספיק (כי זה לא בחירה, זה תפקיד נוסף). אולי זה סתם מאפיין של הקיום האנושי, חוסר נחת, חיפוש מתמיד אחרי הדבר שיסב אושר, גם אם אין כזה.
הנשים של דוקטור הו אמנם לא עוזבות אותו כשהן מוצאות אהבה, כמו בסרטי דיסני (אם כי זה כח מניע בחייהן וזה בסדר. אני חושבת שזה כח מניע בחייהם של הרבה אנשים), אבל הן מעין גרסה אמיתית לנסיכות דיסני. 

אין לי פואנטה אבל התחייבתי למדיניות "כתוב ופרסם", אז אני מפרסמת.

* If you know what I mean ;)

אין תגובות: