tag:blogger.com,1999:blog-30583707277738092562024-03-05T22:30:06.067+02:00even female"...you should accept people, whether they be black, white, Klingon or even female..." -FryAnonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.comBlogger13125tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-72793414853328926682013-03-28T17:31:00.001+02:002013-03-28T17:32:47.079+02:00נשים במשחקים: Starcraft<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
רק היום הגעתי לצפות בסרטון הראשון של אניטה סרקיזיאן, כחלק מסדרה שלה שבוחנת יצוג נשים במשחקי וידאו. כרגיל, הסרטון שלה רהוט ומעניין, ובכל מקרה כדאי להתחיל איתו.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://img.youtube.com/vi/X6p5AZp7r_Q/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="http://youtube.googleapis.com/v/X6p5AZp7r_Q&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><embed width="320" height="266" src="http://youtube.googleapis.com/v/X6p5AZp7r_Q&source=uds" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true"></embed></object></div>
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
אני חושבת שכל מי ששיחק אי פעם במשחקי וידאו מבחין בקלות בבעיה של ייצוג נשי במשחקי וידאו. כמו בקומיקס, גם במשחקי וידאו הנשים הן בדרך כלל הקורבנות, ולא הגיבורות, וגם כשהן הגיבורות, הן מוצגות כאובייקטים באופן שבו הגברים לא.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
אני אתן כדוגמא את Starcraft II, בו אני משחקת היום. לפני כשנתיים וחצי יצא המשחק Wings of Liberty, והוכתר בכל מיני מקומות כמשחק הטוב ביותר של השנה, או של כל הזמנים, תלוי מי הכתיר. זהו משחק אסטרטגיה די סטנדרטי, אבל העלילה שלו באמת היתה עשויה היטב, ורמת הירידה לפרטים היתה מוצלחת. במשחק עקבנו אחרי ג'ימי ריינור, שנלחם בדיקטטור האנושי מינקס, בבני גזע הפרוטוס, ובבני גזע הזרג. אהובתו הישנה ומי שלחמה לצידו של ריינור, קריגן (שבמשחק המקורי היתה אפריקאית והפכה לג'ינג'ית בהירה) נשבתה על ידי הזרגים, סוג של ג'וקים ענקיים (כמו שהייתם מדמיינים את הבאגים מהמשחק של אנדר), שהפכו אותה למנהיגה שלהם. קריגן היא אויבת בחלק ממשימות המשחק, אבל היא לא אויבת אמיתית, כמו המנהיגים הגברים של הלוחמים האחרים, אלא היא במהותה קורבן ושבויה.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בחבילת ההרחבה שיצאה למשחק לפני כמה שבועות, Heart of the Swarm, אנו עוקבים אחרי מעליליה של קריגן אחרי שריינור שחרר אותה. עכשיו היא שוחררה משביה, והיא צריכה להצטרף למלחמה. יש מספר הבדלים משמעותיים בין Wings of Liberty ובין Heart of the Swarm, שנראה קשורים קשר הדוק למגדר של הגיבור.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
1. התלבושות. כשריינור רוצה להגן על עצמו, הוא לובש שריון ענק וכחול. כשקריגן רוצה להגן על עצמה, היא לובשת בגד גוף. Seems legit.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://media.pcgamer.com/files/2011/11/Kerrigan-610x339.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="221" src="http://media.pcgamer.com/files/2011/11/Kerrigan-610x339.jpg" width="400" /></a></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.renderat.com/renders/starcraft-2-terran-marine.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" src="http://www.renderat.com/renders/starcraft-2-terran-marine.png" width="366" /></a></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
2. המשחקיות. כשמשחקים בחיילים של ריינור, אפשר לאמן חיילים לפי הצורך. רוב החיילים הם גברים, מלבד חובשות וטייסות של מטוסי ריפוי, שהן נשים (החובשות גם משתמשות בקול סקסי כשמבקשים מהן לזוז ממקום למקום, עם צחקוק קטן בסוף כל משפט). החייזרים של קאריגן מספקים משחק אסטרטגי קצת אחר, שכן מדובר בבסיס צבאי שמורכב כולו מיצורים חיים. כל בסיס כזה (או מושבה) בנוי מחייזר-אם, שמשריצה לרוות. הלרוות האלו עוברות אבולוציה (נכנס לזה מיד) למבנים שונים ולתפקידים שונים. בראש המושבה יכולה להיות רק חייזרית, וכל הלוחמים מקורם באם הזו. זה לכאורה נותן לאישה תפקיד חשוב בקרב, אבל זה מנציח את מיקומה בתור האם, שתפקידה להתרבות ותו לא. החייזרים האחרים הם נטולי מין, והם לא מתקשרים, מלבד במלמולים חייזריים.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
3. העלילה. בעוד שכשמשחקים בWings of Liberty מדובר במשחקי מלחמה ובעלילה מלחמתית בעליל (יש קצת פוליטיקה, אבל הרוב הוא אסטרטגי), בHeart of the Swarm יש עלילת משנה ניו אייג'ית, ולמען האמת גם מפגרת, כאשר צריך לפתח את גזע הזרג אבולוציונית. האבולוציה של Starcraft היא למרקית: חשים עקה, נכנסים לגולם לכמה שניות, ויוצאים משופרים, יכולת שניתן להקנות לצאצאים. זו למעשה הבעיה הקשה ביותר שלי עם המשחק, הקישקוש בלבוש הזה. כלומר, לא מספיק שמייצגים נשים באופן מחפיר, אבל גם אבולוציה?!</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בנוסף, הסיבה היחידה שקריגן היא גיבורת המשחק הזה היא כי ריינור נהרג לכאורה בתחילת המשחק (אני באמצע המשחק, אבל אני מנחשת שהוא לא באמת מת). עד שריינור לא מת, הוא וקריגן נעים יחד (אלא שניתן לשלוט רק בקריגן, ולא בריינור).</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
המסר שמתקבל כשרואים טלוויזיה, משחקים במשחקי וידאו ורואים סרטים הוא ברור. נשים צריכות לתת לגבר לעשות את העבודה, אלא אם אין ברירה, או שצריך לנקום במישהו. אישה צריכה להיות הדמות החזקה והמשמעותית ברקע, ולתת את הקרדיט לגבר הקרוב. בWings of Liberty, למשל, למרות שעלילת המשחק מפגישה את ריינור עם דמויות רבות, הוא פוגש רק שתי נשים: אחת היא סוכנת כפולה, והיא הדמות היחידה שהיתה יכולה להיות גם גבר והנשיות שלה היא אגבית למשחק. השניה היא הרופאה הרגישה שמפצירה בריינור שיעזור לה ללא תמורה. אף גבר לא עושה את זה במשחק.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
גם אם נניח שהמצב הוא כזה משום שגברים נוטים לשחק במשחקי וידאו יותר מנשים, הפגמים האלו בהחלט מנציחים את ההטיה הזו. משחקי וידאו הם לא דבר גברי במיוחד (בדיוק כמו תכנות, למשל), ואכן יש הרבה נשים גיימריות (אם כי הן מיעוט). אבל כאשר נשים מודרות מהמשחקים האלו, כי מי רוצה לשחק באישה שכל היעוד שלה הוא לשרבב את שפתיה, וכאשר גברים צעירים לומדים מהמשחקים האלו שנשים חזקות מגיעות בדרך כלל גם עם חזה גדול ואמפתיה מפותחת, אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. הייתי רוצה לראות את Wings of Liberty עם אפשרות לראות את העלילה מעיניה של אישה, כשכל דמות נשית מוחלפת בגברית ולהפך, ואת אותו הדבר ב-Heart of Swarm. מעניין לראות גבר בתור האב המגונן של כל המושבה, לראות גבר בבגד גוף משרבב שפתיים ומזיל דמעה. </div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-3478785341107946392013-03-08T13:11:00.000+02:002013-03-08T13:11:09.750+02:00יום האישה הבינלאומי + המפץ הגדול<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
השקפת העולם שלי מושפעת ללא ספק מהסביבה שבה גדלתי. סביבה עמוסה בנשים חזקות, שמעולם לא הרגשתי שהנשיות שלהן היתה מעצור בדרכן. דוגמאות כמו אמא שלי, שלמדה לתואר ראשון תוך כדי עבודה ועם שלוש ילדות בבית, כי זה מה שהיה חשוב לה לעשות, או סבתא שלי, שהגיעה לארץ ואיבדה את כל משפחתה ועדיין הקימה עסק ובנתה משפחה כי זה מה שהיה צריך. פמיניזם זה לא שכל הנשים צריכות לשאוף להיות המנכ"ל של יאהו (מי בכלל רוצה?), זה אומר שכל אישה שרוצה, יכולה לעבוד כדי להגיע לשם. וזה תמיד היה המסר ששודר לי. מעולם לא היה דבר שחשבתי שלא אוכל לעשות בגלל המגדר שלי (חוץ מלהשתין בעמידה), ולנשים ולגברים שהקיפו אותי יש בכך תפקיד חשוב.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אני מזכירה את זה, בגלל שאני יודעת שזה דבר לא מאוד נפוץ. בגלל שאני שומעת על נשים רבות שנרתעות מלימודי הנדסה ומדעים מכיוון שזה קשה, וכי רוב המדעניות שאני מכירה הן ביולוגיות, שהוא מדע ניסויי ולא מדוייק.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
בגלל זה שמחתי לראות את הפרק השבועי של המפץ הגדול (ששודר בארה"ב השבוע, ספוילרים לפרק מכאן והלאה). המפץ הגדול היא לא איזו סדרה עם אג'נדה פמיניסטית מוסדרת, או אפילו עם ייצוג נשים מוצלח. במשך כמה עונות האישה היחידה בסדרה היתה פני, וההומור בדמותה היה מכך שהיא טיפשה, ומהיפוך התפקידים המגדריים במערכת היחסים שלה עם לנארד. אבל גם כשהיא היתה חובבת הספורט ולנארד רגיש ורוצה הצהרות אהבה, עדיין פני נראית מצויין ולנארד לא, לנארד מדען מבריק ופני מלצרית/שחקנית כושלת. לאורך העונות נוספו כמה דמויות נשיות, כולן מדעניות, ואני מניחה שזה בין היתה כדי להתמודד עם הביקורת הזו. היה מגוון גדול בנשים שהתארחו בסדרה, כמעט כולן היו יפות, אבל זו טלוויזיה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuuhtypAjjB6kaO5xl0113QE3nmPa0kP9CnmqFNZkUEA3ylLrnwcrlPLUDThLDLJN6S5wC_rEzm22KyP9sWFTvj-zQwGXeGvitt6IJFoVljTFy1XIGpcB4HyjtEuAnlAHrJW0lGMTcU4zn/s1600/vlcsnap-2013-03-08-13h09m59s119.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="179" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuuhtypAjjB6kaO5xl0113QE3nmPa0kP9CnmqFNZkUEA3ylLrnwcrlPLUDThLDLJN6S5wC_rEzm22KyP9sWFTvj-zQwGXeGvitt6IJFoVljTFy1XIGpcB4HyjtEuAnlAHrJW0lGMTcU4zn/s320/vlcsnap-2013-03-08-13h09m59s119.png" width="320" /></a></div>
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הפרק השבועי היה עם אג'נדה ברורה מאוד, וגם בלי לדעת שיום האישה הבינלאומי היום, היה ברור שזו המטרה שלו. הוצגה בו בעיה אחת של נשים במדעים מדוייקים, והיא בעית הייצוג. היתה התעלמות מוחלטת מהבעיה שגם בתחומים בהם יש רוב נשי בלימודי תואר ראשון, שני ודוקטורט, והנשים מצטיינות כמו הגברים, אבל עדיין יש מיעוט נשי במשרות אקדמיות. כלומר, הבעיה היא לא רק של הנשים, שלא מעוניינות להכנס לתחומים גבריים לכאורה, אלא גם במערכת האקדמית, שמצד אחד הפכה את התחומים האלו לגבריים, ומצד שני לא מעוניינת בעצמה בהכנסה עכשיו של יותר נשים. </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הפרק התייחס בעיקר לבעיה של מיעוט נשים במדעים מדוייקים, וזו בעיה שקרובה לליבי במיוחד. כבר בכיתות המוקדמות ילדות לומדות שהן אמורות להיות טובות פחות במתמטיקה. אגב, זה עובדתית לא נכון, ילדות הן תלמידות טובות יותר בממוצע מילדים, גם במתמטיקה, אבל איפשהו בדרך נשים לומדות שכדאי להן לפנות לתחומי מדעי החברה והרוח, והתחומים הטיפוליים (אגב, למיטב ידיעתי נשים גם מהוות חצי בלימודי רפואה), בעוד שגברים הולכים ללימודי מדעים מדוייקים והנדסה. לא יודעת אם זה בגלל ששם הכסף, או שבעבר גיקיות היתה מאפיין גברי, אבל זה המצב.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
בחברה שלי, שהיא חברה מאוד ורסטילית מבחינת העובדים, לדעתי כרבע ממחלקת הפיתוח מורכבת מנשים. אני במקרה בצוות שהוא חצי-חצי, אבל בכל הפגישות שאני משתתפת בהן האחוז הוא נמוך משמעותית. במחלקת ה-QA יש קצת יותר נשים, ובמחלקת כח אדם יש רוב נשי מוחלט. אני לא יודעת למה זה, כי אני עושה את העבודה שלי, וסיימתי תואר מדעי (בביואינפורמטיקה), ואני יודעת שאין שם חכמה גדולה ששמורה לגברים או ליחידי סגולה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הפרק גם הציג נקודה יפה, וזאת שכל עוד המערכת האקדמית היא גברית בעיקרה, גם אם הם רוצים לשבור את הרוב הזה, בסופו של דבר הנשים צריכות לשמוע מנשים, ולא מגברים מרוחקים. בהרצאה בבית הספר גניקולוג אמר לנו פעם שלידה לא כואבת. המורה שלי בתיכון צחקה ואמרה "ואיך אתה יודע?!". אי אפשר להתעלם מההבדלים המולדים בין אישה וגבר. וכשאישה אומרת לי, מתוך התעשייה, שזה אפשרי, זה משמעותי יותר עבורי מאשר כשגבר אומר לי (באותו אופן שאני אקבל עצות דיאטה ממישהו שירד במשקל, לא ממישהו שהיה רזה כל חייו).</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
לפני שנה השתתפתי בפרוייקט קידום נשים באחת מחברות התוכנה הנחשקות בעולם. בשבוע האחרון לתוכנית העליתי את הביקורת שהייתי שמחה אם מתוך המרצים שראינו ב-13 השבועות האחרונים, אחת היתה אישה (היתה הרצאת כח אדם, ואז המרצה היתה אישה, אבל זה לא נחשב). לא כי אני צריכה חיזוקים, אלא כי אני אשמח לראות אישה בתפקיד מקצועי, כי אשמח לשאול אותה שאלות, כי אני חושבת שבפרוייקט של קידום נשים צריכות להשתתף נשים.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הנקודה האחרונה וזו שאהבתי ביותר בפרק, היא זו של התפקיד הכפול של נשים. גם אם אנחנו המדעניות המבריקות, מותר לנו גם להיות הנסיכות בורוד. אפשר להיות חזקה, עצמאית, מבריקה ועם קריירה, ועדיין לרצות להיות סינדרלה. כתבתי בפוסט הקודם על כך שאני חושבת שנסיכות דיסני הן מודלים נשיים טובים לילדות בסך הכל, ולא מפתיע אותי שנשים שהגשימו את החלום שלהן מזדהות עם המודלים האלו. הרבה פעמים נשים ננזפות משום שהן מטופחות, מאופרות ולבושות למופת. מנסים לרדד את הקיום הנשי ל:תהיי יפה, או תהיי חכמה, או תהיי אימהית. אבל אפשר להיות כל אלו בעת ובעונה אחת. חונכנו מגיל אפס מתפקידים מגדריים מסויימים, ולקבל על עצמנו סט נוסף של תפקידים (למשל, קריירה), לא אומר שצריך לזנוח את כל האחרים.</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-51695874512293870302013-03-02T01:57:00.003+02:002013-03-02T01:58:49.366+02:00דוקטור הו #1<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אני ממספרת את הפוסט הזה כפוסט הראשון על דוקטור הו, כי בטח יהיו עוד.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
כשהתחלתי לצפות בדוקטור הו, ובטח גם לפני, חשבתי שזו סידרה מעט מיזוגנית, כי דוקטור הו הוא הגיבור, והוא תמיד גבר, למרות רגנרציה תכופה שהוא עובר (שמשנה הכל לגביו, חוץ מאת המגדר שלו. חשוב לציין שהוא כן יכול תיאורטית להפוך לאישה, אבל הוא בעצמו הציג את האופציה הזו כגרועה למדי, אז הביקורת הזו שלי עומדת בעינה), שתמיד חובר לנשים. למה הוא לא יכול להיות אישה, תהיתי לעצמי. ולמה הוא גבר שמסתובב תמיד עם נשים צעירות ופגיעות ורותם אותן למטרותיו?</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
ובכן, זה פשוט היה כי אז לא הבנתי את דוקטור הו.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
בדיעבד, אני חושבת שהנשים הצעירות האלו הן הדמויות המרכזיות האמיתיות של דוקטור הו. חשבתי, לפני כמה ימים, על כמה שזו סידרת בנות במהותה. כלומר, מטיילים בזמן, ונוסעים לחלל, ויש יריות וחיזרים ודילמות, אבל בסיכומו של דבר, אני מרגישה שהסדרה בעיקר מתעסקת בהתבגרות ובנשיות. כן, גם הדוקטור מתבגר ומשתנה, אך בתור גבר בן 900, הוא כבר דמות די אפויה. הוא משתנה ומגלה את עצמו בין התחדשויות, אבל אני מרגישה שזה מקביל יותר להתפתחות המלוות שלו מאשר התפתחות אותנטית שלו כאדם (התפתחות כזו שלו ניתן לראות ב"Human Nature", שבו הדוקטור נשלל מהדוקטוריות שלו, אז אולי הסדרה בעצם מדברת על הטבע האנושי, והדוקטור פשוט אינו כזה?).</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://images4.fanpop.com/image/photos/17500000/Doctor-Who-doctor-who-17540466-1440-900.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" src="http://images4.fanpop.com/image/photos/17500000/Doctor-Who-doctor-who-17540466-1440-900.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
בשבילי, ואולי פה כבר נקודת המבט שלי באמת השתלטה על האופן שבו אני תופסת אובייקטיבית טלוויזיה, אבל כל אחת מהמלוות הנשיות של הדוקטור פוגשות אותו בנקודת שפל מסוימת של חייהן (זה גם הגיוני. לא נצפה שאישה שהחיים שלה דבש תקום ותתלווה לגבר זר שמציע לה לראות את היקום), והזמן במחיצתו של הדוקטור עוזר להן לעבור תהליך ולהפוך לנשים אחרות. הוא נשאר די קבוע, הן אלו שנעות. זה בולט במיוחד בקומפניון הלפני אחרונה - איימי פונד, שהדוקטור היה חבר דמיוני שחיכתה לו כל חייה, ואפשר לטעון שגם אחרי שהגיע, היה חבר דמיוני שליווה אותה ברקע, סייע לה במערכות יחסים, במעבר לאמהות, במציאת עצמה (אצלה זה בולט במיוחד, כי הזכרונות שלה נשדדו ממנה על ידי הסדק, וזה במובן הליטרלי ביותר - הדברים אותם זכרה נעלמו רטרואקטיבית. הזהות שלה היתה מבוססת על היעדר, והדוקטור יצק לשם תוכן* והחזיר - יצר - לה את חייה).</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אני כותבת את זה גם כי זה הבלוג שלי וזכותי לכתוב פה תובנות שאני מגיעה אליהן, אבל גם בגלל שזו סדרה שלכאורה עוברת על כל החוקים של ייצוג נשים. הנשים של הדוקטור מתאהבות בו לעתים קרובות (גם לאיימי פונד היה שלב הדלקות על הדוקטור), הן לרוב לבד עם הדוקטור, והוא החכם והמנוסה והן הצעירות המבולבלות. אבל כל זה רק למראית עין.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
זה מתחבר אלי גם לדמויות בסרטים קלאסיים של דיסני. הדמויות בסרטים האלו הן תמיד נשים - בל, אריאל, סינדרלה, מולאן, יסמין - והן תמיד חסרות מנוחה בחייהן, רוצות יותר מהם. בסיום הסרט הן בדרך כלל מוצאות את ה"יותר" הזה כשהן מוצאות אהבה, אבל זה שיקוף טוב של חיי נשים שבמשך כל כך הרבה שנים נאבקו כדי שהאפשרויות יהיו פתוחות עבורן, ומשנפתחו מגלות שגם זה לא מספיק (כי זה לא בחירה, זה תפקיד נוסף). אולי זה סתם מאפיין של הקיום האנושי, חוסר נחת, חיפוש מתמיד אחרי הדבר שיסב אושר, גם אם אין כזה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הנשים של דוקטור הו אמנם לא עוזבות אותו כשהן מוצאות אהבה, כמו בסרטי דיסני (אם כי זה כח מניע בחייהן וזה בסדר. אני חושבת שזה כח מניע בחייהם של הרבה אנשים), אבל הן מעין גרסה אמיתית לנסיכות דיסני. </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אין לי פואנטה אבל התחייבתי למדיניות "כתוב ופרסם", אז אני מפרסמת.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
* If you know what I mean ;)</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-29402333295885675772013-02-21T20:29:00.002+02:002013-02-21T20:29:51.773+02:00סיפור אהבה טוב לפחות כמו דמדומים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בעיה אחת שאני נתקלת בה בתור פמיניסטית שמאלנית, היא הדחף לכפות על כל העולם את דרכי הצודקת. ברור לי לגמרי שנשים דתיות צריכות להתנגד להדרה שלהן, ברור לי לגמרי שמתנחלים צריכים להתפנות מרצון, ברור לי לגמרי שההבדלים הבסיסיים בין נשים וגברים לא מצדיקים אי שוויון, וכו'. אבל זה לא עולם מושלם, ואנחנו צריכים לקבל גם את זכותם של אחרים לחשוב אחרת.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
לדוגמא, אני כמובן תומכת בזכות האישה על גופה, אבל זכות זו כוללת את הזכות ש<b>לא</b> לבצע הפלה. לפני כמה זמן היתה כתבה על אישה שילדה תינוק פגוע מאוד, שמת כמה שעות אחרי הלידה. המחלה שלו היתה ידועה בערך מאמצע ההריון, וההמלצה הרפואית היתה הפלה. אלא שהאישה דתיה ובחרה להשלים את ההריון, להביא את תינוקה לעולם, ולהפרד ממנו. הטוקבקים היו, כמובן, שהיא טיפשה ושהיה עליה להפיל. אבל אם אנחנו כל כך תומכים שאסור להתערב לאישה בהחלטה אינטימית כל כך, למה אנחנו לא מניחים לה לשמור על דעותיה השמרניות.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
או כשאנשים שמתלוננים על כפייה דתית כופים עלי את האתאיזם שלהם.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
בקיצור, לכל אחד מותר לבחור מה שהוא רוצה. פמיניזם לא יכולה להיות, אלא מנקודת המבט של פמיניזם של אוכלוסיות (זו פראפרזה על משפט שמישהו אמר על גנטיקה של אוכלוסיות, ואני מסכימה ששם כמו כאן, הקסם הוא בכמויות). כלומר, כל אישה יכולה לבחור לעשות מה שבא לה. לא כדאי, ואפילו אסור, לשפוט אישה על מעשיה הלא פמיניסטיים לכאורה. אישה יחידה לא יכולה לפגוע במעמד כל הנשים (למרות שמירי רגב בהחלט מנסה), ויאללה, תניחו להן. אבל כשרוב הנשים בוחרות לא ללמוד מדעים, בוחרות לקחת חופשת לידה ולא הבעל, בוחרות לכסות את עצמן שלא לפתות גברים זרים, בוחרות לא ללכת ברחוב בלילה - כחברה, עלינו לשאול את עצמנו למה זה קרה.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
וכאן אני מגיעה לעניין הפוסט, והוא ריהאנה. ריהאנה בחרה לחזור לבן זוגה כריס בראון, שבעבר נהג באלימות כלפיה. היא עזבה אותו מעט אחרי האירוע האלים (אך לא מיד), והם התקמבקו בזמן האחרון. היא אמרה בראיון שהפרידה ממנו היתה מאוד קשה לה, והיתה בעקבות לחץ ציבורי, ושהיא לא באמת עיבדה את מה שקרה, או אפילו בחרה בפרידה. מאז שהזוג חזר להופיע יחד בציבור, הם זוכים לקיתונות של ביקורת, בין היתר מלינה דנהאם, שכידוע מעמד האישה הוא בראש מעייניה. אם ריהאנה היתה חברה שלי, כנראה הייתי אומרת לה שתזרוק את כריס מכל המדרגות. אבל אולי אם הייתי חברה שלה הייתי מכירה פרטים נוספים? אולי הייתי יודעת שהוא השתנה? שהוא בטיפול? האם הוא או <span style="background-color: white; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.1875px; text-align: left;">Karrueche Tran (אין לי מושג איך הוגים את שמה) זכו לביקורת כזו כשהם החלו לצאת? אם הנקודה היתה דאגה כנה לריהאנה, הייתי יכולה להבין, אבל העניין הוא הביקורת עליה על כך שהסכימה לקבל אותו בחזרה למרות מה שעשה.</span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://somefun.net/fun/wp-content/uploads/2013/02/A-worse-love-story-than-twilight.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://somefun.net/fun/wp-content/uploads/2013/02/A-worse-love-story-than-twilight.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="background-color: white; font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.1875px; text-align: left;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
אלימות נגד נשים היא כמובן בעיה חמורה מאוד, בעולם כולו, אבל דווקא ריהאנה צריכה להיות זו שתישא את הבעיה הזו על גבה? ומדוע, משום שלא הסתירה את המקרה, כפי שנשים רבות במעמדה עושות (ואז יש פה גם אלמנט של צביעות מצד התקשורת שלעתים קרובות יודעת). כמה גדול צריך להיות הסלב בשביל שיהיה מותר לו להכות את בת זוגו?</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
לסיכום, אין לי מושג. אבל זה גורם לי לחשוב.</div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
כמו כן, אני רוצה להודות לקורא שחיפש בגוגל את המחרוזת "<i>אני רוצה להזדיין עם כמה גברים בו זמנית"</i> והגיע לפה. אני בטוחה שזו תחילתה של ידידות מופלאה.</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-89219813843277636052013-02-13T18:51:00.000+02:002013-02-13T19:08:27.351+02:00לימון חום ואנגלי<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
היי, תראו, אני פה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הסיבה שלא כתבתי זמן ארוך כל כך הוא שלא היה לי פנאי לכתוב כפי שרציתי. כלומר, היה לי פנאי לכתוב, אבל רציתי שכל פוסט פה יהיה מסה אינטליגנטית שנוצרה מאוסף רעיונות שאוחדו יחד, תוך שימוש בעריכה מחוכמת, לטקסט קצר ומחכים (וכך הגעתי למצב שבו יש לי המוני חצאי פוסטים שאני צריכה רק להוסיף להם חוכמה ולשלוח). בפועל, לא יודעת אם אני בכלל מסוגלת למשימה הזו, וגם ככה למדתי שלאף אחד לא אכפת אם הטקסט מהודק או אינטליגנטי, כל עוד יש בו רעיון בסיסי הגיוני. ותמונות של ציצים.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
In fact, forget the post.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אז מעכשיו הפוסטים יהיו, לכל הפחות, בגישת טייק אחד ו"שלח".</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
משהתגברנו על המכשול הזה, אפשר לחזור לעניינינו.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
לפני שבועיים <a href="http://tvyaddo.com/2013/02/30-rock-finale/" target="_blank">הסתיימה סדרה אהובה עלי עד מאוד, רוק 30</a>. אני אוהבת אותה משום שהיא מתמצתת את מה שאני חושבת על סיטקומים ועל טלוויזיה חדשה, משום שהיא אהובת המבקרים אך הצופים שמרו על יחס פושר אליה, לכל היותר, וכי היא מצחיקה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אבל יותר מהכל, בגלל שאני אוהבת את טינה פיי יותר מכל אישה אחרת בטלוויזיה היום.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.bolumrehberi.com/images/tv-show/30-Rock/30_rock_wallpaper_1280x1024_6.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="256" src="http://www.bolumrehberi.com/images/tv-show/30-Rock/30_rock_wallpaper_1280x1024_6.jpg" width="320" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אני אוהבת את 30 רוק משום שהיא היצירה הפמיניסטית כמעט השלמה ביותר שאני מכירה. היצירה היחידה שאני חושבת שמציגה מהות פמיניסטית שלמה יותר משלה היא הסיטקום "מרפי בראון" המצליח עד מאוד משנות התשעים המוקדמות. שתי הסדרות הן פמיניסטיות בצורה כמעט אגבית. זוהי לא מהות הסדרה, זה אפילו לא נידון בסדרה בצורה מסודרת, זה פשוט נובע מהיותן של היוצרות שלהן (דיאן אינגליש וטינה פיי) פמיניסטיות בעצמן. זה אפילו לא הפרמיס (נקודת המוצא) של הסדרה. יש סדרות בהן מספיק למקם אישה בסביבה גברית, וזה מספיק כדי להניע הומור מצבים קלאסי. אבל לא במרפי בראון, ולא ב-30 רוק. בשתיהן האישה היא כבר בסביבה גברית, וזה לא הפן החדש של חייה, שהוא הטריגר לסדרה. בשתיהן הטריגר הוא הצגתו של בוס חדש, שהוא ההפך הגמור מהן (ב30 רוק מדובר ברפובליקני שמרן, איש עסקים שלא מבין כלום בטלוויזיה, במרפי בראון מדובר בילד בן 25 שזוהי עבודתו הראשונה), וכן עמית שלא לרוחן (ב30 רוק זה טרייסי ג'ורדן בעל ההומור הנמוך, במרפי בראון זו קורקי שרווד, מלכת היופי הדרומית). בשתי הסדרות הנשים, שהן מטבען מוכשרות כמו כל גבר, חזקות כמו כל גבר, אבל ממש ממש לא גבריות, צריכות להסתגל למערכת שינויים שהיתה מוציאה מאיזון כל גבר (ואכן, כשג'ק דונגי נאלץ להתמודד עם שינויי גברי בחברה בה הוא עובד, גם הוא מעורער לרגע). כלומר, הקשיים שלהן לא נשיים בכלל, אבל הדמויות נשיות לגמרי. קשה להסביר איפה עובר הגבול, אבל הדמויות האלו אמיתיות בגבולות האפשר, מציאותיות בעולם סיטקומי, ויכולות להיות מוחלפות בקלות בגברים, מבלי לאבד את הקומדיה. כמובן, בשתי הסדרות הנשים נתקלות בסיטואציות שלא היו קורות אם לא היו נשים (לדוגמא, ממרפי מונעים להצטרף למועדון לגברים בלבד; וליז למון נאלצת להתמודד עם הטענה שנשים אינן מצחיקות), אבל אלו היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. הנושאים שמעסיקים את הסדרות הם בדרך כלל העולם המקצועי של הדמויות - השינויים בטלוויזיה, מעבר לפורמטים חדשים והתרחקות מטלוויזיה קלאסית ברוק 30, ושינויים בחדשות ואתיקה עיתונאית במרפי בראון. ממש לא נושאים נשיים בלבד.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://timstvshowcase.com/murphy6.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://timstvshowcase.com/murphy6.jpg" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
יותר מזה, והסיבה האמיתית שאני אוהבת את הסדרות הללו מאוד, היא ששתי הנשים האלו הן לא רק חזקות, מוכשרות, אמיתיות וכן הלאה, הן גם מיזנתרופיות ולא חברותיות בעליל. אני אוהבת את זה משתי סיבות: הראשונה היא שגם אני שונאת אדם, והשניה היא שברור שהן לא התקדמו בגלל שהיו נחמדות או כי התחנפו, אלא כי הן באמת מוכשרות. כי אף אחד לא יכול לחשוד שקל לעבוד איתן.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
למרות שיש הפרש של שנים ביניהן, אני מרגישה שהיה חלל בשנים האלו, כשאף סידרה לא הציגה את הנשיות הזו, ועשתה זאת טוב כל כך. ההפרש הזה גם מציג היטב כמה התקדמנו, כאשר מרפי עדיין זוכה להתייחסות שוביניסטית בגלוי (לא מרשים לה הכנס להריון, לא מאשרים לה לגזור את שיערה, היא חייבת להשאר יפה וכו') אבל למון כבר לא ממש צריכה להאבק בזה, ואין לזה מקום בעולם שלה (אם כי זה כמובן מציץ מעת לעת).</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אני מקווה שכעת ש-30 רוק הסתיימה תקום סדרה חדשה שתתפוס את מקומה. מחלקת גנים ונוף יכולה להתחרות בהצגת נשים איכותית, אבל היא אוטופית מדי, והעובדה שגבר הוא שכותב אותה ניכרת. לא בתימות ולא בכתיבה הכללית (לזלי נופ בהחלט מתמודדת עם דעות קדומות משום שהיא אישה), אבל הטיפול בסוגיות האלו נוטה להיות טיפה יותר מדי שטחי, לטעמי, והפתרונות של הבעיות שלה מושלמים מדי. העולם האמיתי לא נראה כך, וגם הסיטקומי לא חייב להיות, כפי שפיי ואינגליש לימדו אותנו.</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-22846683204969043512012-09-04T18:57:00.000+03:002012-09-04T18:57:08.810+03:00נשים: התעברו במהרה!<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
ב-NRG <a href="http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/399/821.html?hp=54&cat=870&loc=10" target="_blank">התפרסמה</a> יוזמה מעניינת של מומחי פוריות בת"א. בקצרה: מומחי פוריות מתכוונים לשוטט בברים תל אביביים בשביל לחנך את הפרוצות העירוניות ביתרונות הבריאותיים שבהריון בגיל צעיר, כדי שיפסיקו עם הסמים והזיונים, וילכו לעשות ילדים במהרה. עם מי? אולי עם אותם מומחי פוריות, כי גברים לא נדרשים להרצאה הזו.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
כמה פנינים מתוך הכתבה:</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
"לא תהיה הרשמה מראש או יידוע לגבי ההרצאות, ואלה יהיו בגדר הפתעה עבור מי שיגיעו במקרה אל הברים האמורים באותו הערב."</blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
כלומר, מדובר באקט אלים שאינו נתון לבחירת הנשים, אלא לבחירת בעלי הברים ומומחי הפוריות הנ"ל בלבד.</div>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
"אני חושב שחשוב להעלות את רמת המודעות לאישה התל-אביבית שמחפשת בעיקר לעשות שורות בשירותים של ברים, לשכב עם גברים ולקום בבוקר לעבודה", אומר בנחרצות שי אוחיון, מבעלי הבר "אינטרקום" בו תתקיים הרצאה. "לאישה בת 30 מעיירת פיתוח יש כבר ארבעה ילדים, ולאישה באותו הגיל בתל אביב יש ארבעה מאהבים. נהפכו העולמות: הגברים בעיר רוצים להתחתן יותר מאשר הנשים. לא יזיק להן לקבל ידע בנושא".</blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אתן מוזמנות להחרים את "האינטרקום".</div>
<br />
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
נתקלתי בכתבה הזו בפייסבוק, וכמו נשים אחרות שהגיבו עליה, התקשיתי להביע את הזעזוע שלי במילים. בסוף כתבתי את זה:</div>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
"...יש פה שילוב של כמה דברים: העברת ביקורת על נשים שחורגות מהתפקיד המגדרי המיועד להן תוך שימוש בהסבר פסודו-רפואי וכשירות חשוב לציבור. אין באמת מקום לרצונות של האישה. הגבר, כמובן, לא כבול לשום שעון ביולוגי, משום שהזרע שלו ויאבילי לעד (דבר שכבר ידוע כלא מדוייק כלל).</blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
ואם היה מדובר על סכנה בריאותית אחרת, גם אם ייחודית לנשים, עוד מילא, אבל פה ספציפית מדובר ברצון להגביל את הנשים לאינקובטורים מהלכים, ועושים את זה במקום שאמור להיות מאוד ליברלי ומתירני (וכמובן שהמוסר הזה לא מוחל על גברים, שיכולים להמשיך להזדיין בכיף, רק שיורידו את הקונדום, במחילה).</blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
מעבר לזה, ההתבטאויות של הברמן, למשל, מעידות על שנאת נשים של ממש, ושוב, החלת מוסר כפול שחשבתי שנעלם מהעולם אי שם בניינטיז.</blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
הדבר הזה גם לא משאיר מקום להחלטות אישיות אחרות, למשל לא להביא ילדים לעולם בכלל, או להמתין מטעמי קריירה או חוסר בשלות (ששמורים, מסתבר, רק לגברים). אנחנו מקבלים הרבה החלטות לא בריאותיות (עישון, דיאטה, ספורט ועוד משפיעים על הבריאות שלנו גם היום וגם לטווח הארוך, בשונה מהריון מאוחר שיכול להשפיע על היכולת להכנס להריון, וגם על הבריאות במהלכו, אבל לא מהווים גורם סיכון משמעותי כמו עישון, למשל), אבל אף אחד לא חושב להתמקד על קהל שבוי מסוג אחד בלבד, ולהטיף לו מוסר. </blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
הדבר היחיד שקרוב לזה הוא הכיתוב המפחיד על חפיסות סיגריות, אבל זה גם מסר שמקבל כל מי שבוחר לעשן, וזה גם מסר שאמנם כופה את עצמו עליך, אבל בצורה הרבה פחות אלימה, משום שאת קוראת אותו וממשיכה הלאה, את לא נדרשת לשבת בהרצאה בכל פעם שאת מדליקה סיגריה.</blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
ולבסוף, המחשבה כאילו הנשים שבוחרות (וזו בחירה) להביא ילדים בגיל מאוחר עושות את זה מתוך בורות ומשום שהן uninformed היא די מנותקת מהמציאות."</blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
נראה לי כל כך מובן מאליו שהרצאה מהסוג הזה היא משהו שלכל היותר יכול להופיע בתור תשדיר שירות או מודעת דפוס, ולא להגיע לנשים במקומות הבילוי ולהכפות עליהן (טלוויזיה אפשר לכבות, בעיתון אפשר להעביר עמוד), אבל קשה לי להתנסח היטב.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
מה אתם חושבים? </div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-68625096230717040182012-08-22T15:10:00.000+03:002012-08-22T23:04:13.897+03:00ארגון להב"ה - יותר מיזוגני או יותר גזעני?<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
למי שמנותק מהחדשות, ארגון להב"ה שם לעצמו למטרה להפסיק את הבעיה האיומה של נערות יהודיות שנחטפות על ידי ערבים, או משהו. הם שלחו <a href="https://www.facebook.com/photo.php?fbid=348420338573975&set=a.242625472486796.58819.132505276832150&type=1&theater" target="_blank">מסר מרגיע</a> לנערים ערבים: אל תתחילו עם הבנות שלנו, ולא יעשו בכם לינץ' במרכז העיר. </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
את הגזענות לא צריך להסביר. למעשה, הם די מחוכמים: אי אפשר להזכיר את ההשראה האמיתית של הכרוז הזה, כי אז נפסיד בדיון אוטומטית. כמובן, לא קשה להסביר את הגזענות גם בלי להזכיר את נירנברג: שופטים פה מישהו רק על סמך השיוך התרבותי שלו, ובלי שהוא באמת עשה משהו - מספיק שנער ערבי יהיה במדרחוב בירושלים, והוא בסכנה לתקיפה אלימה. הגזענות זועקת.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
גם המיזוגניה זועקת, בעיני. המחשבה שנשים הן יצורים שבריריים שזקוקים להגנת הגברים הגדולים והאלימים היא מיזוגניה בהתגלמותה. הרי לא מדובר פה על הגנה מפני תקיפה או הטרדה, אלא רק על הגנה מפני שיקול דעת קלוקל של הנשים, שלא יצליחו לסרב, כי הרי כולנו סתומות, ואז, בניגוד לרצונן (כלומר, בניגוד לרצון של ארגון להב"ה. ידוע שלנשים אין רצונות עצמאיים), יצאו עם בחור ערבי. אבוי.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
מרוב שזה עצבן אותי, שלחתי מייל לארגון להב"ה (ומי שמכיר אותי יודעת שכשאני עצבנית אני מאיימת במשלוח מכתבים, אבל בשביל באמת לשלוח אני צריכה להיות סופר-עצבנית), בזה הלשון:</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
שלום,</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
<br /></div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
ראיתי את הכרזה שלכם שמסתובבת בפייסבוק, ורציתי לשאול שאלה:</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
אני בחורה בת 26, עצמאית, חכמה, רווקה. אם אני, מרצוני החופשי ומבחירה מחליטה לצאת עם בחור, מה זה מעניינו של ארגון להב"ה?</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
למה אתם סבורים שנשים (ובכללן, אני) זקוקות להגנה שלכם? הנער הערבי שלכאורה התחיל עם נערה בירושלים - כשהיא דחתה אותו, האם הוא הפעיל כלפיה אלימות? האם הטריד אותה? האם היא לא יכלה לדחות את חיזוריו, במידה והיא לא מעוניינת בהם?</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
אם כן, אז תעזבו אתכם מכרזות וגם מאלימות - גשו למשטרה. יש חוקים נגד אלימות, אונס, והטרדה. אולי לא ידעתם כי פרופיל הנערים שמכה למוות הוא בדרך כלל זה שמטריד נשים, אבל זה אסור על פי חוק.</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
ואם לא, תנו קרדיט לנשים שיצליחו לסרב בנימוס לנסיונות חיזור של נער, ערבי או יהודי, אם הן לא מעוניינות בו. נשים הן לא רחם להשכרה, הן לא כלי נשק במלחמתכם הדמוגרפית, וזכותן לצאת עם מי שהן רוצות.</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
<br /></div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
אשמח לתשובה עניינית,</div>
<div style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: start;">
מיכל</div>
</blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אם וכאשר תתקבל תשובה (ההימור שלי: לעולם לא), אפרסם אותה כאן.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
חשוב לי לציין שלא התייחסתי במכתבי לגזענות משום שאין מה להגיד. מדובר בארגון גזעני אלים, ואין שם מקום לדיון. אני בטוחה שהם כלל לא חשבו על המיזוגניה כשפרסמו את הכרזה הזו, ולכן מעניין אותי מה עמדתם.<br />
<br />
(הערת מערכת: מרוב עצבים, היתה לי שגיאת כתיב מביכה במכתב. נקווה שלהב"ה לא יתפסו לקטנות).</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-67321914709468283682012-08-16T17:31:00.003+03:002012-08-16T17:31:37.649+03:00Thundercougarfalconbird<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
הבעיה עם ייצוג נשים בתקשורת, היא שהתוצאה היא הדרך בה נשים נתפסות במציאות. היום היתה לי חוויה שכולה מיזוגניה, ומזל שיש את הבלוג הזה לפרוק בו את העצבים.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
לרגל סיום הלימודים, מציאת עבודה ומעבר לעיר הגדולה, החלטתי שהבשילה השעה לרכוש רכב קטן. עשיתי היום סבב סוכנויות רכב, יחד עם אבי היקר, שיש לו נסיון בנושא (יותר מלי, בכל מקרה). במקום הראשון אליו הגענו איש המכירות דיבר רק איתי, הקשיב למה אני מחפשת ונתן לי את הפרטים. הראה לי אוטו, נתן לי לשבת בתוכו (כלומר, היה איש מכירות מצויין), ושלח אותי לדרכי.<br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<object width="320" height="266" class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://0.gvt0.com/vi/9cRy_2IgnEg/0.jpg"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/9cRy_2IgnEg&fs=1&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><embed width="320" height="266" src="http://www.youtube.com/v/9cRy_2IgnEg&fs=1&source=uds" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true"></embed></object></div>
<div style="text-align: center;">
איש מכירות מוצלח</div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
נכנסנו אל המקום השני, התיישבנו עם איש המכירות (שלא הציג את עצמו, אבל זה לא מיזוגני), והוא שאל אותי מה אני מחפשת. אמרתי לו על איזה אוטו חשבתי, והבהרתי לו שאני מתכוונת לסדר גודל כזה של מכונית (מיני). הוא עניין אותי בכמה רכבים, ואז אמר לי "אבל לפחות הבנו עכשיו שמדובר על מיני. עוד לפני שנכנסת ידעתי שאת רוצה מיני". כי אני בחורה, מבינים?</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אחר כך נהיו מאוד אגרסיביים שם מבחינה מכירתית, כששלושה אנשי מכירות סבבו אותי, ושאלו אותי בת כמה אני, מה מצבי המשפחתי, איפה אני עובדת, כמה זמן, וכו'. אני מבינה שאלו פרטים חיוניים למעמד שלשמו התכנסנו, אבל הם גם פרטים אישיים, ולכן אני אמורה להיות במגע עם איש מכירות אחד, ולא עם שלושה. זה גם עקרונית לא מיזוגני, אלא שכולם הניחו שאני מתביישת בגיל שלי (26) או במצבי המשפחתי (רווקה). הגדיל לעשות אחד הסוכנים כשהבטיח לי שעם האוטו מגיע הבעל. שזה גם שטות כל כך גדולה שהיא בסקאלה חדשה לגמרי של שטויות, וגם יוצא מנקודת הנחה שאני רוצה בעל, ושאיכשהו זה יעודד אותי לקנות אוטו? מאוד לא ברור.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
משהו שחשוב לדעת עלי, הוא שאני לא נחמדה. אני לא גסת רוח, אני לא תוקפנית, אבל אני לא הופכת להיות חברה הכי טובה של כל מי שאני פוגשת, ברגע שאני פוגשת. אני קורקטית ועניינית, בלי כפרה ומאמי, וטוב לי ככה, תודה. למה אני מספרת לכם את זה? כי אנשי המכירות הניחו שמכיוון שאני לא משתתפת בחגיגת האחוקים שלהם (מיותר לציין שכולם היו גברים), אני לחוצה מהמעמד. כן, אם רוצים שאני אשלם אני אברר את כל הפרטים מבעוד מועד. וכן, אני אבקש מהם להוסיף בכתב את כל מה שהם אומרים לי בע"פ.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
כשקמנו ללכת, איש המכירות לחץ לי את היד ולא הרפה, חייך ואמר לי "ותשתחררי, בסדר?".</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/j5Km59YlcJg?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div style="text-align: center;">
איש מכירות לא מוצלח</div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
תכל'ס, אני לא אעשה איתם עסקים. ההתנהגות הזו היא לא מקצועית ולא לעניין, וגם אם הוא היה מציע לי מחיר זול יותר משמעותית, הייתי מוותרת על התענוג, כי לא מקובלת עלי תרבות עסקית כזו. אבל מעבר לזה, ההנחה שרק בגלל שאני בחורה צעירה עם לק ורוד מנצנץ (ומהמם), אז אני בטוח לא מבינה כלום במכוניות, לא יודעת מה אני מחפשת, ואין לי מושג בחוזים או בבנקים, היא מקוממת ומעצבנת. אני בחורה חכמה ומוכשרת, אני מניחה שאני יכולה להתמודד עם עולם הרכב המורכב כל כך (ואם לא, אני מכירה צופי טופ גיר שיודעים הרבה יותר ממנו, שישמחו לעזור לי).</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
זה נוגע בעוד נקודה שאני מתחבטת בה רבות, כי אני אכן עונה על סטריאוטיפיים נשיים רבים. אני מתאפרת, אוהבת (מאוד!) ורוד על כל גווניו, יש לי חוש כיוון איום ונורא (לא מבדילה בין ימין ושמאל, אבל כמעט תמיד יודעת אם אני נוסעת צפונה או דרומה, לא יודעת איך), נהנית לקנות לקים, אופה.</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
אבל אני גם עוסקת במקצוע שנחשב גברי, נוסעת מהר (מדי) ולא מבינה שום דבר בהתאמת צבעים. כלומר, אם ישליכו מהסטריאוטיפים שחלים עלי על כל היתר, כנראה יפספסו בגדול. אני מבינה שהסטריאוטיפים הללו מגיעים מאיפשהו (בפרט, בעיקר נשים מתאפרות ומושכות ציפורניהן בלק), ואני יודעת שכנראה שאני תורמת להמשך קיומם. אבל אלו סטריאוטיפים שאין להם קשר לעליונות או נחיתות נשית, כפי שאני מוכיחה. אז לא יודעת, אולי אני צריכה להיות מודעת יותר לעצמי. אולי הייתי צריכה להעמיד את אנשי המכירות האלו במקומם ולזכות בעוד הערות מחכימות כאלו. אבל כרגע, כשיש לי מודעות אישית, אני לא כל כך בטוחה מה הצעד הבא...</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-2647565225469594082012-07-27T13:01:00.000+03:002012-07-27T18:06:40.275+03:00האנטומיה של גריי: על שיער מושלם ובכי מנוזל<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האנטומיה של גריי (Grey's Anatomy) זכתה למוניטין של זבלון מטופש. אז נכון, היקום של הסדרה (זה שבו רק אנשים יפים [ועם שיער מושלם] נהיים רופאים, אסונות קורים לאותם האנשים יום יום, ואנשים משתפים עם המנתחים שלהם כל פרט בחייהם הפרטיים) הוא לא לגמרי מציאותי, אבל בכל זאת, אני לא חושבת שהוא זבל, ובמיוחד בהקשר של ייצוג נשים, אני חושבת שיש לו ערך.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראשית, משום שהסדרה מסופרת מנקודת מבטה של מרדית' גריי (חכמה, יפה, דכאונית), הסדרה מראש מתמקדת בנשים בבית החולים. ובניגוד לסדרות רבות על רופאות מוכשרות, יפות וכו', גריי דווקא לא מוצגת כאישה בעולם של גברים, אלא כאישה בעולם של נשים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסדרה מגוונת מאוד. יש דמויות שחורות, לבנות, היספניות ואסייתיות (ויש כאלו שלא ברור מה הם, כמו אייברי המהמם עם העיניים התכולות). יש דמויות סטרייטיות, ויש לסביות. הומואים דווקא אין בסדרה, אבל זה כנראה משום שזכות הקיום של גברים בה, היא רק בהקשר לנשים: ההתמקדות בגברים היא רק בזכות מערכות היחסים שלהם עם נשים, ולא כשלעצמם. לדוגמא, יש עוד מנתחי מוח בבית החולים, אבל רק מק'דרימי מקבל את הפוקוס. כשההפך נעשה בסדרות (כלומר, אישה שכל ייעודה היא להיות העזר מנגדו של איזה גבר), זה מעצבן, אבל מכיוון שהאנטומיה של גריי היא ממש סדרה יחידה שעושה ההפך, אני מוכנה להחליק לה על זה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנשים בסדרה מייצגות את כל סוגי הנשיות. החל מהקרייריסטית שלא רוצה ילדים (כריסטינה, אריזונה), הקרייריסטית שכן רוצה ילדים ונאבקת להצליח בשני הדברים (ביילי), המשוחררת מינית (קאלי, לפני שהתמסדה), האישה הסטריאוטיפית שאופה ומטפלת ביתר (איזי), הגאונה המושלמת (לקסי), השלומיאלית (קפנר). לא כולן בסדרה יפות (למשל, ביילי), לא כולן רזות (למשל קאלי), לא כולן נחמדות (כריסטינה), בקיצור, אי אפשר למצוא מכנה משותף לכל הנשים, מלבד שכולם נשים, וכולן מנתחות. מכיוון שזה מכנה משותף רעוע למדי, מכיוון שעבודה משותפת לא מעידה על הרבה במשותף, יש מרחב לתמרון בכל היתר (ספציפית בכירורגיה יש מעט מאוד נשים, אבל ביקום הדמיוני הזה של האנטומיה של גריי, זה לא מתקיים). </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באשר לגברים, המנעד צר בהרבה. כולם גברים די מיושבים, רוצים משפחה וילדים, מתאהבים נואשות בכל מיני נשים (היוצא מן הכלל הוא מארק, שהגיע לסדרה בתור שרליל, אבל בתוך כמה עונות התיישר עם כל היתר). במערכות היחסים שלהם נראה שהגברים לא ממש מאתגרים את הנשים, ובאופן הכללי המטרה שלהם היא להציף קונפליקטים שמבוססים על התנגשות בין השקפות עולם, ואת זה הם מבצעים היטב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסדרה גם הולכת רחוק מאחרות כשהיא לא רק אומרת שהיא pro choice, אלא גם פועלת לפי העקרון. בדרך כלל בסדרות כאשר דמות נכנסת להריון לא רצוי, בהצלה אלוהית היא עוברת הפלה טבעית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אף פעם אין דיון בהשלכות של זה, משום שהנשים גם ככה לא רצו את ההריון (ולכן מתעלמים מהטראומה שבאובדן הריון). באנטומיה של גריי כאשר רופאה נשואה נכנסה להריון, היא הפילה למורת רוחו של בעלה, על מנת להראות לנו שזו באמת זכותה של האישה, ושל האישה לבדה (הסידרה לא נוקטת באמת עמדה, כי עמדתו של הבעל גם נשמעת, ובסופו של דבר הצופה צריך לבחור צד).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא מתיימרת לומר שהכל טוב בסדרה. עדיין, רוב הרופאות מאוד יפות. הן לובשות בגדי חדר ניתוח צמודים להפליא, והשיער שלהן תמיד נראה נפלא. הן תמיד עושות את הדבר הנכון (ולא מתלכלכות בפוליטיקה ה"גברית" לכאורה. בפועל, פוליטיקה היא אכן דבר מאוד גברי, אבל הנשים שמצליחות מצטיינות בה. לאחרונה בפרק ה"מה אם", ראינו שאם אליס גריי לא היתה חולה באלצהיימר, היא היתה מגיעה להיות הצ'יף, והיתה שולטת במשחק הפוליטי טוב יותר מריצ'רד). אבל גם הגברים בסדרה יפים, רגישים, עושים את הדבר הנכון ומזילים דמעה תוך כדי, כך שיש פה פשוט מציאות לא ריאליסטית, ולא התייחסות לא נאמנה לנשים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסיכומו של דבר, ברור שהסדרה אינה מופת טלוויזיוני בשום פרמטר. אבל היא יודעת את תפקידה בעולם (להיות גילטי פלז'ר שלא מאוד מתביישים בו), ובכך היא ממלאת את תפקידה. היא סדרה מבדרת (בידור מהסוג שגורם למרר בבכי מנוזל, אבל עדיין), אפקטיבית, עם קצב טוב ומוזיקה נעימה. אבל דווקא משום שהיא מכוונת לנשים צעירות, מעין אופרת סבון בניחוח טרגדיה יוונית, ומשום שהיא עוקבת אחר כללי הז'אנר בשלמות, היא מצליחה להכניס בדלת האחורית מסרים שאני חושבת שחשוב שיוכנסו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם מישהי באה לצפות באנטומיה של גריי משום שקיוותה שלקסי ומארק יהיו יחד בסוף, ועל הדרך ספגה קצת מסרים חיוביים על נשים - דיינו.</span></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-82929009422682329382012-07-20T18:57:00.002+03:002012-07-20T18:57:42.627+03:00פוסט אורח: על סקס והעיר הגדולה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">את סקס והעיר
הגדולה ראיתי בפעם הראשונה כשהייתי בת 23. בפעם הראשונה שהיא שודרה בארץ (בימים
שבהם חיכינו שהערוצים השונים יקנו סדרות אמריקאיות) הייתי בתיכון והתנגדתי נחרצות
לצפות בה כי חשבתי שאין לי צורך לראות חבורה של נשים בנות שלושים ומשהו מדברות על
חיי המין שלהן. כמו כן, אני חושבת, חששתי להיתקל בסצנות מין שמראים בהן יותר מדי
(בכל זאת, </span><span dir="LTR">HBO</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>)
ובהיותי ילדה טובה ותמימה העפתי את הסדרה אל אחורי מוחי ולא חשבתי עליה כלל. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">ואז, לפני כמה
שנים, חברותי ואני השתחררנו מצה"ל והתחלנו לבלות הרבה יותר יחד, יצאנו לעיר,
ישבנו בבתי קפה ורוב הזמן פשוט לא עשינו שום דבר. החברות, שלפתע התקרבנו הרבה יותר
בזכות השהות המרובה שלנו יחד, דיברו המון על קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה. נראה היה
כי כל אחת מזדהה עם אחת הבנות. זה גרם לי לתהות (שימו לב, קריצה לקארי), האם כל
הבנות יכולות להזדהות עם אחת הדמויות בסדרה? האם יש בה יותר משיח בנות רדוד? יצאתי
לבדוק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אם כן, כפי שאני
מניחה שכולם יודעים, מדובר בסדרה העוסקת בארבע נשים מצליחות בניו יורק, עשירות
יותר או פחות ואבוי, הן כולן רווקות. קארי, הגיבורה, כותבת טור שנקרא 'סקס והעיר'
לעיתון ניו יורקי, בעלת התמכרות קשה לנעלי מעצבים יקרות. קשה לי להאמין שמישהי
מהצופות יכולה באמת ובתמים להזדהות עם דמותה, היא יותר מדי זוהרת, מגניבה, מתלבשת
יפה, מקבלת מה שהיא רוצה. הבעיה היחידה שלה היא מחסור בכסף כביכול אבל נראה שזה לא
באמת מפריע לה – הדירה שלה גדולה פי שלוש
מדירה ממוצעת של צעירות תל אביביות, ואני מניחה שגם מאלו של הצעירות בניו יורק
(ע"ע הדירה של האנה ומארני ב"בנות"). <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">שאר הדמויות עם זאת
הרבה פחות מושלמות ועל כן הרבה יותר קל לנשים למצוא נקודות דמיון. ובכל זאת, מדובר
בנשים שנכנסות לתוך סטריאוטיפ. כדי להזדהות באמת עם נשות סקס והעיר הגדולה יש
להרכיב דמות הכוללת תכונות מסוימות מכל אחת מהבנות. מירנדה, הפייבוריטית שלי, היא
עורכת דין נאה, רצינית ורציונלית, שארלוט היא סוג של מנהלת גלריה בעלת פנטזיות על
בעל עשיר ומלא ילדים וסמנת'ה, אישה בת 40 פלוס שנראית מדהים, יחצ"נית מצליחה,
שוכבת עם כל מה שבא לה ומתי שבא לה.</span><span style="background-color: white; font-family: Arial, sans-serif;">החברות נפגשות כל פרק ודנות בבחורים שאיתן הם
יוצאות באותו זמן ובחוקי משחק הדייטינג בניו יורק, שהוא רלוונטי לכל עיר אני
מניחה.</span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">כאשר ראיתי את
הסדרה ואני, כאמור, בת 23, הרגשתי שהיא לא מאוד מחדשת לי הרבה. ה"חוקים"
שהן מגדירות ידועים ומוכרים לי – לא שוכבים עם בחור בדייט הראשון, לא עושים דברים
הרפתקניים שלא בא לך לעשות, משתדלים שלא לשכב עם ברמנים, למרות שזה עשוי להיגמר בילד
וחתונה. אבל נדהמתי לגלות שלא רק אני וחברותי מדברות בפתיחות על עניינים שבינו
לבינה אלא גם נשים בטלוויזיה. התקשרתי לחברה שהסבירה לי שאנחנו מדברות ככה כי
התחנכו על הטלוויזיה מסוג זה. לפני מספר שבועות החל שידור מחדש של הסדרה ודיברתי
עליה עם אמא שלי. היא שאלה אותי (ולא ידעתי אחרי זה איפה להתחבא מרוב בושה) אם גם
אני וחברות שלי מדברות ככה. לא עניתי לה אבל בתוך תוכי חשבתי, איזה עצוב שהיא
וחברותיה מעולם לא דיברו כך בעצמן. בערך חצי מהכיף בבחורים זה לדבר על זה אחר כך
עם החברות. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">שתי מהפכות יצרה
הסדרה - המהפכה הגדולה היא לא שינוי היחסים בין נשים וגברים אלא דווקא היחסים בין
נשים. אחרי סקס והעיר הגדולה נערות ונשים ברחבי הגלובוס מבינות שבלי חברות אי אפשר
לשרוד את המציאות של אישה בת זמננו. בנוסף, המהפכה הפמיניסטית יצרה שינוי קונספציה
לגבי נשים אך אחת ממטרותיה היא גם הרחבה של חופש הבחירה של נשים. הרבה ביקורות
נשמעו על העובדה שבסוף הסדרה ארבע החברות מצאו עצמן מחזיקות בבעל חתיך (טוב, חוץ
משארלוט שבעלה מפצה בהמון אופי על מראה בינוני) אבל לדעתי זו אחת מנקודות החוזק של
הסדרה. לי אין ספק ש-99 אחוז מהנשים רוצות להתחתן ולעשות ילדים בסופו של דבר. אבל
זה העניין, מלבד שוויון זכויות כלכלי, אקדמי, מעמדי ומשפטי – נושאים שעדיין לא
נפתרו ויש להילחם עליהם כל הזמן – הסדרה שינתה את הדרך שבה נתפסות נשים שבוחרות
להתחתן בגיל מאוחר. נשים יכולות לבחור מתי להתחתן, עם מי, איפה, כמה ילדים הן
רוצות וכולי. הדבר המשמעותי שהשתנה עבור נשות העולם המערבי הוא יכולת הבחירה, שהיא
משמעותית כל כך בשבילנו. </span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/17305581880692149506noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-820590918537254602012-07-18T12:52:00.003+03:002012-07-20T19:04:32.120+03:00פרדוקס חד הקרן<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנשים רבים (לרוב גברים, אבל ממש לא רק), חושבים שלהשתמש בסטריאוטיפים מגדריים בצורה חיובית, זה בסדר. למשל "כל הנשים טובות במולטיטאסטינג", או "כל הנשים רגישות".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבעיה עם אמירות מסוג זה היא שהן מטילות מערכת ציפיות לא הגיונית מנשים, ומתנה את האיכות שלך, בקיומן של תכונות סטיריאוטיפיות (כמובן שסטריאוטיפים מגיעים מאיפשהו, אבל הם לא נכונים תמיד).</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כך אישה שאינה רגישה היא לא נשית, או אישה שלא מסוגלת להתמודד עם יותר ממשימה אחת בו זמנית היא לא אישה מוצלחת. זה חמור באותה מידה בדיוק עם גברים: כשמצפים מגבר "גברי" להיות זיין, קשוח, שרירי וחכם, כל מי שלא עונה על כל הדרישות הוא לא מספיק גבר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עם נשים זה חמור במיוחד, כי אין אמצע. כלומר, או שהסטריאוטיפיים מעליבים, או שהם מחמיאים בצורה מופרזת. אין לי בעיה שיגידו לי ש<b>אני</b> מדהימה כי אני מסוגלת לעשות המון דברים בו זמנית, אבל כשאומרים שאני מדהימה כי אני אישה, זה קצת גורע מהמחמאה. גם אין לי בעיה שיגידו לי ש<b>אני </b>לא יודעת לחנות במקביל למדרכה, אבל כשאומרים שזה בגלל שאני אישה, זה מעליב (האמת שמאז שקיבלתי רשיון, הייתי צריכה רק מספר זעום של פעמים לחנות במקביל, ואני תמיד חונה ברוורס. אולי אני בכלל חונה מחוננת).</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולמה אני כותבת את זה? בגלל הכיתוב הזה, שהופיע <a href="https://www.facebook.com/photo.php?fbid=440968235948507&set=a.172479592797374.37175.161345663910767&type=1" target="_blank">בעמוד הפייסבוק</a> של ניו פארם: </span></div>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
<div aria-live="polite" class="fbPhotosPhotoCaption" id="fbPhotoPageCaption" style="color: #333333; display: inline; line-height: 14px; outline: none; text-align: right; width: auto;" tabindex="0">
<span class="hasCaption"><span dir="rtl"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"נשים הן גיבורות על - הן גם עושות הכל וגם יודעות איך להיראות טוב. ספרי לנו מה הטיפ שלך לשמירה על עור פנים רענן וטשטוש סימני עייפות"</span></span></span></div>
</blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתגובה, אני כתבתי:</span></div>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"<span style="color: #333333; line-height: 14px; text-align: left;">נשים הן לא גיבורות על. בפרט, אם אישה נראית עייפה, זה לא אומר שהיא לא גיבורה, זה פשוט אומר שהיא, ובכן, עייפה.</span></span></blockquote>
<blockquote class="tr_bq " dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="color: #333333; line-height: 14px; text-align: left;">כשאני עייפה זה בדרך כלל כי קמתי מוקדם מאוד, ואז למי יש כח להתאפר? במיוחד בחום בימים האחרונים. אז אני פשוט נראית עייפה, קורה. אני עדיין יפה :)"</span> </span></blockquote>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני אשמח אם תגיבו גם, נשים וגברים כאחד.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדברים האלו חשובים, וחשוב בעיני לדבר עליהם ולחשוב עליהם ולא לקחת אותם כמובן מאליו, משום שאלו הדימויים והדרישות שעומדות בפני נערות מהרגע שהן מתחילות להתבגר. לא סתם נערות הן תלמידות טובות יותר מנערים (כי נדרש מהן להיות ילדות טובות וממושמעות), לא סתם נערות מתחילות עם דיאטות בגיל מוקדם יותר (משום שמופעלים עליהן לחצים להיות רזות כמו הדוגמניות בפרסומות, שכן הן המודלים הנשיים העיקריים ואלו שסוגדים להם), וגם בגלל שאם נקבל קיום של סטטוסים כאלו בעולם, אנחנו בעצם אומרות שאנחנו מסכימות איתם.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז לא, אין לי בעיה שיחמיאו לי. אבל שיחמיאו <b>לי</b>. שלא ישבחו אותי על התאמה לתבניות שמישהו אחר יצר, או יניחו הנחות רק בגלל המגדר שלי. </span></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-53201000915566715042012-07-14T19:19:00.002+03:002012-07-14T20:28:10.115+03:00הבית הלבן: וואנדר וומן בחליפת מכנסיים.<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(אזהרת ספוילר: עד סוף העונה השישית)<br />הבית הלבן היא סידרה מעניינת. היא שודרה בין השנים 1999 ו-2006, מעין תגובה שפויה וליברלית לבית הלבן האמיתי, שהיה רפובליקני באותה תקופה, היתה פופולרית יחסית וזכתה לשבחי המבקרים, אבל במהלכה בכל זאת זכה בוש לכהונה שניה, כך שהיא בעיקר הטיפה למקהלה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל מקרה, הבית הלבן היא גם דוגמא לסדרה שאני מאוד על הגדר לגביה. מצד אחד, ארבע העונות הראשונות שלה מאוד מוצלחות: כתיבה טובה, משחק מעולה, דמויות חזקות, ומצד שני, הכל שם טיפה מושלם מדי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה מורגש בין היתר בדמויות הנשים בסדרה: האישה הבולטת של הבית הלבן היא כמובן סי ג'יי קרייג, בגילומה הנהדר של אליסון ג'אני (שמאז מגלמת רק דמויות מטורללות). סי ג'יי היא אישה מוכשרת. סופר מוכשרת. על טבעית כמעט. היא נראית טוב, מוצלחת בעבודתה (הבלתי אפשרית, כפי שאנחנו לומדים באחד הפרקים כשסי ג'יי לא נמצאת וחבר צוות אחר מחליף אותה), מצחיקה, כריזמטית, חכמה וחריפה מאוד. כשליאו מק'גרי (ג'ון ספנסר) נפטר בפתאומיות, היא נבחרת להחליף אותו בצעד שאולי מפתיע בתחילה, אבל נראה מאוד הגיוני - שהרי היא המוכשרת ביותר בצוות [אפשר לומר שהיא לא מושלמת בשני היבטים: הראשון הוא שאין לה משפחה, אבל כך גם לרוב הגברים בסדרה, ובפרט היא לא מוצגת כמי שלא מוצאת בן זוג, אלא שלא מעוניינת. היא דווקא מאוד מחוזרת. השני הוא שבתחילת עבודתה בבית הלבן היא היתה מאוד גרועה. אבל כבר ראינו דמויות אחרות ללא נסיון באותו התפקיד, והן היו גרועות בהרבה]. בקיצור, וואנדר וומן בחליפת מכנסיים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמובן, אפשר לטעון שזו דרכו של ארון סורקין: הוא כותב דמויות על טבעיות. כל חברי הצוות בבית הלבן הם מוכשרים מאוד, כפי שמצופה מאנשים שהגיעו למקום העבודה הגבוה ביותר שיוכלו לשאוף אליו בקריירות שלהם. אבל לכולם גם יש חסרונות: ג'וש ליימן שחצן (במיוחד למזכירה שלו), טובי זיגלר עם פתיל קצר, ליאו מק'גרי אלכוהוליסט, ואפילו הנשיא המושלם (בכל זאת, נשיא וזוכה פרס נובל) מוגבל רגשית ומתקשה להתמודד עם ביתו המרדנית. נדמה שהדמות המושלמת היחידה האחרת בבית הלבן הוא צ'רלי יאנג, אלא שצ'רלי הוא שחור, אז גם הוא נמדד בסקאלה אחרת מאשר "סתם גבר".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל כאן זה נהייה catchy: כשמסתכלים על נשים מוצלחות מאוד, מוצאים לעתים קרובות נשים, שלפחות כלפי חוץ, נראות מושלמות. הרבה מהן נראות טוב, חכמות הרבה יותר מהגבר המקביל, נעימות שיחה ובעלות חוש הומור. זה קורה, כמובן, משום שהן נמדדות הרבה יותר לחומרה מהגבר המקביל, בגלל הדעות הקדומות. אז האפליה נגד נשים גורמת לכך שאישה תצטרך להיות הרבה יותר טובה מכל גבר, משום שהטעות הראשונה שלה יכולה להיות עילה, עבור הבוס הגברי המוכשר ממנה פחות (אני מניחה שהבוס הוא גבר, משום שהנשים הללו הן לרוב פורצות דרך, ועדיין מהוות מיעוט), לקטוע את מסלול ההתקדמות שלה. אז לכאורה, הברירה הטבעית אפשרה את קיומה של סי ג'יי, או אישה שכמותה, ולא אף אחת אחרת, בתפקיד בכיר ובולט זה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל זה היה נכון, אלא שכלל השלמות חל על כל הנשים בסדרה, ולא רק עליה. גברת לנדינגהם, דונה מוס, קרול (המזכירה של סי ג'יי), ג'ינג'ר (המזכירה של סאם) ואבי ברטלט - כולם נשים מוצלחות מאוד, כולן מאוד </span><span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">overqualified לתפקידים שלהן. אבי (האישה הראשונה) אולי יוצאת מן הכלל, אם כי גם היא מציגה נשיות שמאוד פופולריות בטלוויזיה האמריקאית: האישה שמצליחה את הכל. היא רעיה נהדרת, אם טובה, רופאה מוכשרת ופולטיקאית חריפה. הנשיא היה צריך להיות רק אחד מאלו (פוליטיקאי, והוא זרק פנימה גם כלכלן), אבל אצלה זה איכשהו לא מוצג כהישג משמעותי. אבל בעוד שזה הגיוני (רואים את זה היום, עם מישל אובמה, סוג של סופרוומן אמיתית), לגמרי לא ברור למה שהמזכירות ישארו בתפקידן. הן לא צעירות כך שזה קרש קפיצה עבורן בקריירה (כמו מתמחים בבית הלבן), וכולן חכמות לפחות כמו הבוסים שלהן.</span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז בעוד שהגיוני שנמצא בכל תפקיד את האישה המוכשרת ביותר ל<b>תפקיד</b>, לא ברור שהן אלו. בעצם, האישה היחידה שלא עונה על המודל הזה, היא מרגרט, מזכירתו של ליאו, שהיא מעין אתנחתה קומית קלולסית-לכאורה, והיא היחידה שהיינו מצפים למצוא כמזכירה (וגם היא מאוד יעילה ומוכשרת). מלבד זאת, למרות שכל הנשים מאוד מאוד מוצלחות, הן נעדרות אמביציה, מה שסותר את העובדה שהן הגיעו לאן שהגיעו (לדוגמא, כאשר מתפנה תפקיד ה-chief of staff, נדמה שסי ג'יי היא היחידה שלא רוצה אותו).</span></span><br />
<br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמובן, יכול להיות שהן לא אמורות להיות חכמות כל כך, אלא שזו תופעת לוואי של בעיה נפוצה בכתיבתו של סורקין: כל הדמויות </span><a href="http://www.youtube.com/watch?v=S78RzZr3IwI" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">מדברות אותו הדבר</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">.</span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>פמיניזם בבית הלבן</u></b></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעבר לדמויות הקבועות, יש גם דמויות מזדמנות, ובראשן איינסלי הייז ואיימי גרדנר. איינסלי הייז היא רפובליקנית צעירה עם מצפון, שלעומת הרבה רפובליקנים אחרים (לא אומר כולם, כי יש כמה רפובליקנים שמוצגים כבעלי שכל בסדרה הזו) יודעת לגבות את מערכת הערכים שלה עם עובדות. חוץ מזה היא דרומית, אז לא היה לה הרבה סיכוי מלכתחילה. היא גם יפיפיה בלונדינית שנוחה עם המיניות שלה ועם גופה. לעומתה איימי גרדנר היא פעילה פמיניסטית עם רגליים שממשיכות כל הדרך עד הרצפה, חכמה מאוד, פוליטיקאית חריפה, יפיפיה ברונטית שמרגישה בנוח עם המיניות שלה (זה התיאור שמתאים לכל הנשים בסדרה, כשחושבים על זה). שתיהן מושלמות בצורה מגוחכת, ושתיהן מגיעות באופן מובהק על תקן "האישה". איימי מגיעה בתור מושא אהבתו של ג'וש, לוביסטית עם השקפה פמיניסטית שהיא עמוק בתוך המיינסטרים, אבל גם כשהיא מגיעה להיות ראש הצוות של האישה הראשונה, אין באמת דיון בדברים שהיא אומרת, והיא נשארת בעיקר על תקן היפיפיה עם הדעות והפה הגדול. לעומתה, איינסמלי מגיעה בתור הבחורה הבלונדינית שקרעה לסאם את התחת.</span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגישה הפמיניסטית של איינסלי נבחנת מקרוב, בקטע המפורסם הבא, שהוא אחד הקטעים שאני הכי לא אוהבת בבית הלבן:</span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/lpcBWA1K9Xw?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איינסלי כמובן רשאית להיות איזה סוג של פמיניסטית שהיא רוצה, אם בכלל, והיא מעבירה את הדעה הזו בצורה רהוטה. יש הרבה נשים שחושבות כמוה, אני יודעת (אם כי בעיני זה לא מוסיף הרבה שגבר חתום כתיבת הפרק הזה). אבל הנשים האלו, לטעמי, לוקות בחטא הגדול של "אם אני הצלחתי, כל אחת יכולה". כלומר, אם איינסלי המהממת הצליחה להגיע לאן שהגיעה מבלי שנתפסה כאובייקט מיני שלא יכול להתקדם, נוחה בגופה, אז כל אישה יכולה, ושיפסיקו כבר להתלונן על הטרדות מיניות. אבל המציאות קצת שונה. במציאות נשים לעתים קרובות נתפסות כאובייקט, כשתהיות על האופנים בהן התקדמו לאן שהגיעו עולות בכל חדר מלא גברים, שניה אחרי שהן יוצאות ממנו. העובדה שאיינסלי הצליחה להתגבר על זה ראויה להערכה. העובדה שהיא לא מרשה לאישה אחרת לחוש לא בנוח כשמישהי אחרת נתפסת כך - כבר לא כל כך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם זה היה גבר שמתלונן (הרבה גברים נוטים להתלונן שהתנהגויות, שהן בדרך כלל נייטראליות, בעצם פוגעות בנשים [כמו המקרה שגברים התלוננו בפני וייז כשהגרסה הנשית שלה בירכה את הנשים ב"הגעת ליעד, מהממת", בעוד שנשים לא מצאו את זה פוגע בכלל]), איינסלי היתה יכולה להגיד מה שהיא רוצה. אבל במקרה הזה המתלוננת לא הגנה </span><span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק</span><span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על איינסלי, אלא בעיקר על עצמה. אי אפשר להפריד את האופן שבו בכיר בבית הלבן מדבר עם איינסלי בהקשר מקצועי, מהאופן בו הוא מדבר עם כל אחת אחרת (במיוחד בעיני מישהי שלא מכירה את טיב מערכת היחסים ביניהם). אם סיליה לא רוצה שסאם ידבר <b>אליה </b>כך, היא אומרת לו את שעל דעתה כבר עכשיו, כשהיא רואה אינטראקציה שלו עם מישהי אחרת, וכמובן, יכול להיות שאיינסלי היא כפופה של סאם, ולכן חוששת לבקש ממנו להפסיק. נכון, היא מתערבת בסיטואציה שהיא לא מכירה את טיבה, אבל זו סיטואציה שמשפיעה על סביבת העבודה שלה עצמה, ולכן יש להערה זו מקום.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולבסוף, הקטע הזה מעצבן משום שהוא, שוב, מציג את הנשים בתור חבורה של אנשים ללא כל ערבות הדדית ביניהן. סורקים משסה בהנאה את שתי הנשים זו בזו, כאשר ברור שאף אחד מהן לא התכוונה לפגוע, וכשהאמירה הראשונית של סיליה היתה כל כך מינורית, שברור שאם היתה מעלה את ההסתייגויות שלה בפני איינסלי (היא לא עושה זאת משום שהיא לא מכירה אותה, אפילו לא את שמה), כנראה שלאיינסלי לא היתה את ההזדמנות לשאת נאום על כמה נשים רשאיות לאהוב סקס, שזה בעצם המסר שהועבר בסופו של דבר. אז תודה, סורקין, אבל המהפכה הפמיניסטית אומרת לי כבר שנים שמותר לי לאהוב סקס, אני מחפשת משהו עמוק יותר (that's what she said).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לסיכום, כפי שאין ולעולם לא יהיה ממשל מוצלח כמו זה של ג'ד ברטלט, אין ולא יהיו נשים כמו הנשים של הבית הלבן. המבחן האולטימטיבי, מבחינתי, הוא האם היו יכולים לבחור גבר לגלם את אחת הדמויות הנשיות (לא, הנשיות שלהן טמועה בהן עמוק מאוד, וההצדקה לקיומן של חלק מהדמויות), ולעומת זאת אם היו יכולים להחליף את אחד הגברים באישה (בהחלט כן. אני חושבת שאם סאם סיבורן או ג'וש ליימן היו נשים, לא היו צריכים לשנות כמעט כלום בסדרה. וגם צ'רלי, אם כי היא לא היתה שחורה).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה מה שאני חושבת על הבית הלבן.</span></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3058370727773809256.post-18112539487542133152012-07-10T19:10:00.000+03:002012-07-10T19:19:16.815+03:00מה מעצבן אותי?<div style="direction: rtl;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התשובה המדוייקת היא "הכל". אבל אני אנסה למקד:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני גדלתי על טלוויזיה. מגיל אפס, טלוויזיה.</span><span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פרפר נחמד, רחוב סומסום, פוני קטן, הצלצול הגואל, בברלי הילס - יו ניים </span><span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איט. לא יהיה מוגזם להגיד שבגילאים הרכים של 0-18, תפיסת העולם שלי עוצבה במידה רבה ממה שאמרו, הראו, עשו בטלויזיה.</span><br />
<br /></div>
<div style="direction: rtl;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קיבלתי את מה שראיתי בטלוויזיה בתור מציאות, בגלל שהייתי ילדה קטנה, והטלוויזיה היה עולם של מבוגרים. אז האמנתי שכל בני העשרה חיים בברלי הילס, יש להם prom היסטרי ובעיות סמים לרוב. האמנתי באהבת אמת של לובסטרים כמו של רייצ'ל ורוס. אתם מבינים את הרעיון. (<a href="http://www.tve.co.il/story/4648">לקריאה נוספת</a>).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מטבע הדברים, כשהתבגרתי הבנתי שהקשר בין החיים והטלוויזיה הוא קלוש. כמו שכשקוראים כתבה על אירוע שהייתם עדים לו, פתאום מגלים שזה לא דומה בכלל למציאות. אחד הדברים שהכי הפתיע אותי ככל שהתבגרתי, הוא הדרך בו נשים מוצגות בטלוויזיה. מצאתי את עצמי בלי נשים להזדהות איתן על המסך. היו (ועדיין יש) הרבה דמויות גבריות שאהבתי, שנאתי, או הזדהיתי איתן, אבל נשים לא היו. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני לא כל כך מחבבת נשים, אבל זה לא לגמרי נכון. ואז התחלתי לראות דפוסים בנוגע לאופן שבו נשים מוצגות בסדרות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדוגמא, הנשים תמיד יפות. גם הבחורה הכי לא מושכת (בעולם הסדרה) רק צריכה לפזר את השיער ולהסיר את המשקפיים, ותהיה יפיפיה. זה נכון גם לגבי גברים, שהרבה מהם יפים יותר מאשר בעולם, אבל נתקלים בגברים לא יפים בטלוויזיה, גם בדמויות ראשיות, ונשים כמעט שלא (שלא לדבר על עניין הגיל).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדבר הזה בולט במיוחד בסיטקומי משפחה: מלך השכונה, אריזה משפחתית (family matters), הנסיך המדליק מבל אייר, הפלינסטונס, honeymooners. בכולם בעל שמן אך אהוב (טוב, חוץ מב-honeymooners), עם אישה יפיפיה. בטח תתנו לי כדוגמא נגדית את "רוזאן", אבל ברוזאן שני בני הזוג היו שמנים, והיא היוצאת מן הכלל שמעידה עליו, וכך תמיד הוצגה - סדרה יוצאת דופן ופורצת גבולות בנוף הטלוויזיוני.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה בכלל בלי לדבר על המספר הגדול כל כך של משפחות, ש<a href="http://www.cracked.com/blog/why-every-80s-sitcom-decided-to-kill-off-mom/">בכלל לא היתה בהן אמא</a> (אכתוב על זה בהמשך).</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלומר, אין הצדקה לקיום נשים שהן "רק" מצחיקות. וכל הקומיקאיות הגדולות של הטלוויזיה, הן במקרה יפות מאוד, כדי שיהיה מה לעשות בזמן שצוחקים. אז בזמן שג'ורג' קוסטנזה יכל להיות אדיוט שמן ומכוער, קריימר יכל להיות מחוסר עבודה הוזה, וג'רי סתם ממוצע, איליין היתה חייבת להיות יפיפיה, חכמה, מוכשרת ומחוזרת (גם אם בעלת ראש גדול מהממוצע) בשביל שתוכל להיות מצחיקה.</span><br />
<br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוד דוגמא? בטלוויזיה אין כמעט נשים פגומות. משונה זה האמיתי החדש. כשהייתי בת 18 כתבתי את זה:</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial; font-size: 14px; line-height: 21px;">... בעולם הטלויזיוני שבו בחורות מוזרות הן פשוט נחשקות כל כך. פעם אחר פעם למדתי שככל שלבחורה יותר גינונים משונים היא נתפסת בידי בחורי התוכנית בתור (וסלחו לי על המילה:) חמודה. לכן אהבתי כל כך את לורליי (X2) מ"בנות גילמור" ואת גרייס מ"וויל וגרייס". וגם, אבוי לבושה, בקולנוע- אותו הדבר. מסתבר שככל שאת לובשת יותר שכבות (בקולנוע ללבוש גרבי ברך מפוספסות, מכנסיים לא לגמרי ארוכים, סנדלים, כובע צמר וסוודר ארוך נורא זה מושך, מוזר וסקסי. לי רק אומרים שיש לי חוש אפנה גרוע), ממלמלת יותר ועושה דברים מוזרים, את נחשקת יותר. בריג'ט ג'ונס, למשל היא גם שמנמונת (בגרסא הספרותית יותר מבזו הקולנועית, וגם שם לא ממש. אבל בגלל שהיא כזו כלה נצרף אותה למועדון השמנמנות ההולך ומתרחב [תרתי משמע. גיחי גיחי וכו']), גם פטפטנית, גם אלכוהוליסטית ומכורה לסיגריות, וגם זוכה בבחור גבוה, רחב, אדיש ומקסים, גם אם סובל מדפיקות רגשית חמורה. וכמובן שהיא רק מחליפה אותו בבחור שהוא עוד יותר גבוה, עוד יותר רחב, עוד יותר אדיש, והרבה יותר מקסים. וגם מר דרסי בכבודו ובעצמו! כנראה שחייבים להיות כוסיות בשביל שהמוזרות הזו תהיה מושכת..</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל הנשים האלו הן super women, שהפגם הכי בולט בהן הוא שהן מדברות הרבה, וגם אז מדובר בפניני חוכמה וקסם בלבד. מקבילה נשית לד"ר האוס או ארצ'י בנקר, קשה למצוא. ההרגשה היא כאילו כל כך מפחדים לפגוע באישה, שמציגים אותה בתור יצור חריג- תמיד יפה, תמיד חכם, תמיד מקסים. לא יכול להיות שכל הרופאות הן נחמדות, כל עורכות הדין הן רגישות וחדות. בטוח יש שם, בעולם, איזושהי אישה פגומה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאישה הזו היא אני. כלומר, כולנו, לא? איך אפשר להזדהות עם אישה שהיא מושלמת באופן שאני לעולם לא אצליח להיות, לא משנה כמה אנסה?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדברים האלו מטרידים אותי, משום שגם היום, כנראה יותר מכשאני הייתי ילדה, לומדים על העולם מן הטלוויזיה. זה מטריד אותי מכיוון שלמרות שאני לא חושבת שכל סדרה צריכה לשקף את המציאות, ובהחלט יש מקום להצגת העולם בתור מקום בו כל הרופאים יפים להחריד, אבל לא יתכן שאף סדרה לא תשקף אף היבט של המציאות, כשזה נוגע לנשים. וזה מטריד אותי כמו ש<a href="http://www.tve.co.il/story/5614">רופאים מתעצבנים כשהם צופים ב"האוס"</a> (או <a href="http://realitybugs.me/2012/07/08/prometheus/">פרומתיאוס</a>), אלא שאצלי זה כל הזמן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל לא הכל רע, ולא הכל מעצבן אותי. יש גם דוגמאות טובות, יהיו פה גם כאלו, אבל הן די נדירות, וזה מבאס.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובנימה אופטימית זו: ברוכים הבאים!</span></div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11189898510170407778noreply@blogger.com11Israel31.046051 34.85161229.3051945 32.324756500000007 32.7869075 37.3784675